מאגר סיפורי מורשת

סבי משה עסיס נולד בעיר חלב שבסוריה ב-9 בנובמבר בשנת 1939.

הם היו שלושה אחים ואחות ושני הורים. (בתמונות רואים את סבי עם שני אחיו, אחותו והוריו)

סבי ומשפחתו גרו בשכונה של יהודים, והבית שלהם היה בקומה שנייה. סבי למד בתלמוד תורה, בעיקר תנ"ך.

סבי ומשפחתו עברו ללבנון בשנת 1949 וזאת לאחר הקמת מדינת ישראל, ואחרי שהתחילו בסוריה פרעות ביהודים, שבמהלכן שרפו חנויות ובתים של יהודים. הפורעים החלו לשרוף את התריס של בית סבתו, שם התחבאו, ובמזל השכן מעליהם, שהיה מוסלמי, הבריח אותם כי פחד על הבית שלו.

סבי ומשפחתו ברחו ללבנון באוטובוס בלילה, ועברו את הגבול בדיוק לפני שסגרו אותו. הם היו היהודים היחידים באוטובוס, אמא של סבי, אחיו, אחותו והוא. בנוסף, הם היו האוטובוס האחרון שעבר את הגבול בין סוריה ללבנון, לפני שנסגר (עד היום הגבול לא נפתח בחזרה). החיים של סבי בלבנון היו הרבה יותר טובים מהחיים שלו בסוריה. סבי החל ללמוד בכיתה נמוכה, כי בסוריה למד רק לקרוא את התפילות.

סבי מאד רצה לעלות לישראל עוד כשהיה קטן, ואכן הוא ואחיו תכננו לברוח עם עוד ילדים לישראל, ללא ידיעת ההורים. ההורים גילו את כוונתם והם נעלו אותם בחדר, וכך לא יכלו לעלות לישראל. חשוב לציין שבאותו לילה הספינה שהייתה אמורה להשיט אותם נתפסה על ידי הצבא הלבנוני.

סבי היה מאוד פעיל בקהילה היהודית, והתאמן על נשק בשביל לשמור על השכונה היהודית. הוא ברח לבדו מלבנון לטורקיה, כי רדפו אחריו כשגילו שהוא פעיל בקהילה היהודית. כאשר סבי הגיע לטורקיה, חיכו לו שם נציגים ממדינת ישראל, והם עזרו לו לעלות לארץ. סבי עלה לארץ בשנת 1960. הוא לא ידע לכתוב בעברית לפני שעלה לארץ, וידע קצת לדבר בעברית, כי לימדו אותו בבית הספר רק לקרוא. ההתאקלמות של סבי בארץ הייתה מהירה וחלקה. סבי פגש את משפחתו שוב חמש שנים אחרי שעלה לארץ, לאחר שהוריו עלו ארצה.

קל היה לסבי להתאקלם בארץ כי ההתאקלמות הלכה לו  מהר וחלק. כשעלה לארץ, הוא הלך לקיבוץ כדי ללמוד לקרוא, לכתוב ולדבר עברית באולפן, ולאחר מכן התגייס לצה"ל. סבי התגייס לצה"ל כיוון שהרגיש חובה לשרת בצה"ל ולכן התנדב לשרת בנח"ל ובהמשך התנדב לנח"ל המוצנח. אחרי הצבא סבי התגייס למשטרה. במהלך שירותו של סבי במשטרה הוא תפס מחבלים על חם, ועל כך קיבל את אות השירות של המשטרה.

העלייה לארץ עשתה לסבי רק טוב,  העלייה הייתה כמו הגשמת חלום עבורו.

הזווית האישית

ספיר: היה לי מאוד כיף ומעניין לראיין את סבי. נהנתי לשמוע את סיפור חייו, ששמעתי חלקים ממנו בעבר, וכעת היתה לי הזדמנות לשמוע את כולו, ולשמוע על אירועים שונים ודברים שעשה בחייו. מלבד ההנאה מהזמן המשותף עם סבי ושמיעת הסיפור, אני חושב שחשוב ששמעתי ותיעדתי,  כי בסופו של דבר אני אהיה זה שאצטרך לזכור את הסיפור ולספר אותו בעתיד לילדי, כדי שידעו את ההיסטוריה של משפחתם.

משה, סבא שלי:  מאוד התרשמתי מהרצון של נכדי לשאול אותי על עלייתי לארץ, הוא ביקש נתונים להשלמת הסיפור והסתקרן מאוד.