מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה זקס, נולדתי ב1952 בטבריה.

בילדותי גרתי בקריית שמונה בתקופה שבה נזרקוו קטיושות על היישוב. קִרְיַת שְׁמוֹנָה היא העיר הצפונית ביותר בישראל. היא שוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה בשירותי בריאות, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר. (ויקיפדיה)

למדתי בילדותי בקריית שמונה וכשסיימתי את לימודי יצאתי ללמוד בסמינר למורות. בהמשך כשסיימתי את הסמינר, התגייסתי לצה"ל בתפקיד מורה חיילת ושירתי במושב ירדנה שבעמק בית שאן. יַרְדֵּנָה הוא מושב בעמק בית שאן, ליד העיר בית שאן ובקרבת גבול ישראל-ירדן, השייך למועצה אזורית עמק המעיינות. המושב הוקם בשנת 1952 על ידי עולים מכורדיסטן מירושלים, רמלה ומהמעברה ביוקנעם במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר". בתחילה, במשך למעלה משנה, התגוררו המתיישבים בפחונים בבית יוסף עד סיום בניית בתיהם. (ויקיפדיה).

אהבתי את הילדים והם אהבו אותי, הם היו כמו ילדיי, ביקרתי בביתם והם הגיעו אלי, שיתפו אותי בקשיים שלהם, וניסינו יחדיו למצוא פתרונות לקשיים שלהם. כעבור שנה התחתנתי ועברתי לגור בקריית שמונה.  גרתי בקריית שמונה בתקופה שבה נזרקו קטיושות על היישוב. קִרְיַית שְׁמוֹנָה היא העיר הצפונית ביותר בישראל. היא שוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה בשירותי בריאות, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר. (ויקיפדיה)

עבדתי כמורה בבית ספר טעון טיפוח, ביקרתי בבתי הילדים, נשאתי אחרי הלימודים לחזק אותם, תמכתי בהם, עודדתי אותם והקניתי להם כישורי חיים וכלים להתמודדות חברתית ולימודית. כעבור שבע שנים עברנו לרמת ישי וגם כאן נתתי את כל כולי לעבודת ההוראה. בנוסף למקצועות הנלמדים, יצאנו הרבה לטבע ולימדתי כתיבה יצירתית וכישורי חיים. לימים התלמידים שלימדת הודו לי על ה"מתנות" שקיבלו ממני.

עכשיו אני בפנסיה ואני חשה שביעות רצון על התקופה בה לימדתי את הילדים, והייתי להם מורה, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. הסיפוק שלי הוא רב ,ואני יותר משמחה על בחירתי להיות מורה, ולסלול דרך לדורות שלמים. מרגישה שהחלום שלי התממש, והצלחתי ללכת עם ליבי ולהגשים את חלומי.

הזווית האישית

סבתא אילנה: שמי אילנה זקס, ואני סבתא של שי-לי ואיתן סבן מכפר ברוך. שמחתי לשמוע שתוכנית הקשר הרב דורי, יוצאת לפועל וראיתי פה הזדמנות נהדרת לעשרה מפגשים תכופים, עם נכדי האהובים. אחת לשבועיים התייצבתי יחד עם סבים וסבתות מכל רחבי הארץ, לסדרה של עשרה מפגשים חוויתיים ועצומים עם נכדי. בכל מפגש שהגעתי לשער בית הספר התרגשתי כשקיבלו אותי בשמחה ובזרועות פתוחות. בכל מפגש עסקנו בנושא אחר .כשאני שי-לי ואיתן ישבנו באחת מפינות הספרייה ושוחחנו על הנושא הנתון. גולת הכותרת הייתה נסיעה משותפת למוזיאון "אנו", שבתל אביב, שם עברנו בין התחנות, וחלקנו ביחד חוויות על המייצגים במוזיאון. אין ספק שזו הייתה חוויה נעימה ומעצימה, שחיזקה את הקשרים בינינו והעמיקה את ההיכרות בינינו.

שמי שי-לי סבן: אני נכדתה של סבתא אילנה. מנקודת המבט שלי אני ראיתי פה פרוייקט מדהים ומהנה. נהנתי מאוד לעבור את התהליך הזה, ולחזק את הקשר ביני לבין סבתא שלי. שמחתי לשמוע את הסיפורים שלה ולמדתי מהם המון דברים לחיים. למשל: שגם סבתא שלי הייתה פעם ילדה וגם לה היו חלומות משלה.

איתן סבן: אני נכדה של סבתא אילנה. במהלך המפגשים עם סבתא אילנה ואחותי התאומה שי-לי, היה לי מאוד כיף, והרגשתי שזו זכות וחוויה להיפגש סבתא ולשמוע על עברה ועל סיפורי ילדותה. סבתא ואני מאוד מחוברים, והרגשתי שהפעילות חיברה עוד יותר וחיזקה את הקשר שלנו.