מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מושקא שפלטר ואני לומדת בכיתה ו' בבית ספר אור מנחם חב"ד בערד, ואני מתעדת את הסיפור של סבתי חנה.

סבתי חנה פייגא מאירי נולדה במנצ'סטר שבאנגליה למשפחת ווגל. היא נקראה על שם סבתה חנה, שנפטרה כמה חודשים לפני שסבתי נולדה. כאשר דודי נפגש עם כלתו ששמה חני, סבתי הוסיפה לשמה את השם פייגא.

לאימא של סבתי קוראים אסטל ולבעלה קראו קורט, הם עבדו בחנות קטנה של בגדי ילדים. לאחותה של סבתי קוראים אייפרול.

החיים באנגליה

סבתי מספרת שבבתים באנגליה של פעם לא היו מקלחות, ולכן התקלחו באמבטיה אותה מילאו במים חמים, כך היה גם אצלה בבית.

הבית היה בעל שתי קומות: בקומה הראשונה היו מטבח, סלון וחדר ביקור של אורחים. ובקומה השנייה היו 2.5 חדרי שינה. סבתי ישנה יחד עם אחותה בחדר אחד. בחדר השני ישנו הוריה, ובחצי החדר ישן סבא של סבתי. הוא גר אצלם לאחר מות אשתו. ומכיוון, שאמה הייתה בתו היחידה, היה זה טבעי שהוא יבוא לגור אצלם לאחר שהתאלמן. סבתא חנה מספרת, שהיא זוכרת אותו היטב. הוא נפטר כאשר סבתא הייתה בגיל 24, הוא היה חלק מבני הבית, הוא שטף כלים וסידר את הבית. בביתם היה גם 'אח' של גחלים, באמצעותו חיממו את הבית.

מול הבית היה פארק גדול מאוד של כ-4000 דונם, שבמרכזו היה אגם. בו יכלו לשכור סירת משוטים ולשוט. היה גם בית מלפני 300 שנה, שהכניסה אליו הייתה בתשלום. בבית זה אפשר היה לראות איך חיו פעם.

היו אז די הרבה יהודים במנצ'סטר, באזור בו הם התגוררו. כיום, התושבים באזור הזה כמעט כולם יהודים (רובם חרדים).

סבתי אהבה לאסוף את שערה בקוקו. וכשהייתה בת 15 היא הסתפרה בתספורת קצרה כי זו הייתה האופנה. זה היה לה מאוד נח, והיא נשארה כך עד שהיא התחתנה.

סבתי אהבה לקרוא, ולאכול קרקרים עם גבינה וכוס תה עם חלב, וגם היה שם הרבה ממתקים. לסבתי לא זכורה חגיגת יום הולדת כשהייתה קטנה. אבל תמיד היא קיבלה מתנה.

היא זוכרת ששיחקה עם חברות בבית הספר. פחות זכור לה, שבאו חברות אליה הביתה. לסבתי הייתה חברה אחת  שהיא הייתה הולכת אליה בכל יום ראשון, עולה לחדרה וקוראת איתה ספרים.

סבתי למדה בבית הספר 'king David school', היא למדה אנגלית, חשבון, היסטוריה, גיאוגרפיה וייתכנו עוד מקצועות. את  לימודי הקודש  למדו אחר הצהרים. סבתי מאוד אהבה חשבון והמשיכה עם זה להוראה. בבית ספרה של סבתי היו טיולים, אבל למקומות קרובים. בנוסף, בתוך בית הספר הייתה בריכה, ובה התקיימו שיעורי שחיה. לא זכורים לה שיעורי בית, אבל כן היו מבחנים ותעודות ובכיתות ד'-ה' היו מורים.

הקשר שלה אל חב"ד התחיל בכך, שכאשר היה חופש ההורים שלה שלחו אותה לקייטנות של חב"ד, והיא נהנתה שם מאוד.

החיים בארץ

סבתי עלתה לארץ בשנת תשמ"א – 1981 כשהייתה בת 21 כדי ללמוד תורה. היא עלתה לארץ לבד, ואחרי כשנתיים התחתנה עם בעל ישראלי. סבתי התקשתה מעט בלימוד העברית. לאחר החתונה הזוג הצעיר גר בקריית מלאכי, קרוב להורים של בעלה.

מקום העבודה הראשון של סבתי בארץ, ששם היא עובדת עד היום הוא תיכון 'בית חנה' בקרית מלאכי. עוד באנגליה היא רכשה תואר אקדמי. וכשעלתה לארץ יכלה ללמד גם מתמטיקה וגם אנגלית. סבתי רצתה שיהיו לה בעז"ה הרבה ילדים. ולכן, היא התאימה את  שעות העבודה שלה, לשעות שבהם הילדים לומדים. ובנוסף, המקצוע מאוד התאים לאופי שלה. בהתחלה זה היה קשה. כי היא לא ידעה את השפה, ולא ידעה איך משתלטים על כיתה, אבל היא רכשה מיומנויות. וכיום היא מאוד נהנית במקום העבודה שלה.

הקמת המשפחה

סבתא הכירה את סבא בלימודים בצפת. הם התחתנו בשנת תשמ"ד כשהיא הייתה בת 24. החתונה התקיימה בכפר חב"ד. הבת הגדולה נולדה כשסבתי הייתה בת 25 והקטנה נולדה כשסבתי הייתה בת 40. יש לה 11 ילדים בלעה"ר, 5 בנים ו6 בנות, ו-46 נכדים בלעה"ר כ"י. יש ילדים שמגיעים הרבה ויש כאלה שפחות, ויש בן שנפגשים אתו בערך פעם בשנה – שנתיים, כי הוא נמצא בשליחות בגואטמלה, אבל עושים אתו 'זום' פעם בחודש.

לסבתי יש חדר מלא במשחקים "שווים". היא אוהבת לשחק אתנו במשחקים. סבתי מספרת, שאימא שלי הייתה ילדה שקטה וטובה. היא הייתה אוכלת את כל הממתקים לאט ומגרה את כולם.

סדר היום של סבתי

היא קמה בבוקר, מארגנת לעצמה אוכל ויוצאת לעבודה. היא חוזרת מהעבודה בדרך-כלל בשעה 17:10 ואז היא מבשלת, לפעמים עושה קניות. בחודשי החורף היא משתתפת בהשתלמויות במתמטיקה ב'זום'. השנה יש לה הרבה חתנים, כלות ונכדים, שצריכים עזרה במתמטיקה, והיא עוזרת להם בשעות הערב. פעמיים בשבוע סבתי מתחילה לעבוד יותר מאוחר. והיא יוצאת לשתות כוס קפה עם אחת מהבנות שלה – כל פעם עם בת אחרת. היא הכי אוהבת להכין קציצות בשר ברוטב אדום, גם הילדים וגם הנכדים אוהבים לאכול את זה. יש לה סירים מאוד גדולים. שהיא מוציאה כשהמשפחה באה. והיא מבשלת בהם הרבה אוכל שנהנים ממנו.

המנהגים  בבית של סבתא

בערב פסח ממלאים מים בחבית של 300 ליטר, לשימוש בפסח בשביל סבא. סבתי אוהבת מאוד את החגים כי אז הנכדים באים לבקר וכל בני המשפחה נמצאים ביחד.

הזוית האישית

הנכדה מושקא: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפורך. זה היה מרתק ומעניין. מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת יהודי חסידי מכולם.