מאגר סיפורי מורשת

שמנו: לידיה ואברהם, אנחנו מנצרת עילית. נולדנו בארגנטינה. לידיה בשנת 1946 ואברהם בשנת 1937. עלינו לארץ בשנת 1985 עם שלושה ילדים דויד, לאורה וחן.

התחלנו תכנית עלייה בעיר קורדובה. בדצמבר 1985, התחלנו את הנסיעה לפה. הגענו לישראל בלילה, למרכז הקליטה בנצרת עלית. היה אדם שמו גרגוריו, שהיה השומר שם, היה כל כך קר שהוא נתן לנו 4 כוסות תה חם כדי שנשתה. אנחנו היינו חמישה וזה לא הספיק לכולם. בגלל שהיה כל כך קר הלכנו לישון עם אותם בגדים.

למחרת, קיבלנו 5 פריטים מכל דבר:  5 צלחות 5 כוסות וכו'…

היינו במרכז קליטה, שם למדנו באולפן עברית ושם החלטנו היכן נגור. קיבלנו דירה מאוד יפה, אמנם כמעט בלי כלום, כי רק הגענו, אבל יפה. זוהי הייתה דירה עם שתי קומות: למטה סלון, מטבח ומרפסת ולמעלה שני חדרי שינה, מקלחת ושירותים. אחרי שקיבלנו את כל הסדינים למיטה הציפיות ועוד… הרגשנו בלב כל כך כייף, כי בימים הראשונים לא היה לנו כלום…

7 חודשים גרנו בדירה הזאת ובכל שבעת החודשים האלה היה בעקרון מאוד כייף.

אחרי שנה קיבלנו דירה מעמידר ויצאנו ממרכז הקליטה, כדי להתחיל לחיות רגיל, לדבר עברית ולחפש עבודה.

כשהגענו לארץ, חן הייתה בת 7 והתחילה ללמוד בכיתה ג', דוד ולאורה הלכו ללמוד בסוג של בית ספר: "פנימיית מושנזון – פנימייה לעולים חדשים", שם סיימו את לימודי התיכון. הם השתתפו בפרויקט בשם עליית הנוער ושם הייתה להם הזדמנות להמשיך ללמוד.

לאחר שנתיים וחצי, כשהם סיימו את התיכון, הם החליטו ללכת לצבא ולהיות חיילים ביחידת הנח"ל. הם עברו ביחד לגור בכפר גליקסון, ליד פרדס חנה ושם עשו את חלק מהתיכון.

לאחר הצבא, דוד חזר הביתה לחפש עבודה ולאורה החליטה ללכת לקיבוץ אורטל, שברמת הגולן ושם היא הקימה את משפחתה.

דויד הכיר חברה ארגנטינאית והם חזרו ביחד לארגנטינה והתחתנו והקימו משפחה עם שני בנים ונשארו בארגנטינה 10 שנים. לאחר 10 שנים החליטו לעשות עלייה לישראל הביתה. דוד ומשפחתו החליטו לעבור לנצרת עילית אתנו.

חן בינתיים סיימה את בית הספר היסודי כרמל, ולאחר מכן הלכה ללמוד חטיבה ותיכון בבית ספר שרת בנצרת עילית. לאחר התיכון הלכה לשרת בחייל האוויר, שם היא הייתה מזכירה של מפקד הטייסת ב- 27.

אברהם היה רפד, הוא ריפד 22 שנה, עד לפנסיה הוא היה באותו מקום עבודה. לאחר גיל פנסיה, אברהם התנדב כ"סבא גן" ארבע שנים.

לידיה עבדה 22 שנה במפעל הייטק בשם טוואר סמיקונדקטור מבקרת הבטחת איכות. לאחר הפנסיה המשיכה לעבוד במועדון פנסיונרי ספסנטר, בנצרת עילית.

יש לנו 8 נכדים לדוד:  אורי ונתן ללאורה: לימור ותאומים אייל ואיתי, לחן: עידן מאיה ורומי.

אברהם כל יום עושה הליכה בשעה 6 בבוקר למשך שעתיים ואחר כך סידורים, בצהריים הוא מכין אוכל לסבתא ולפעמים לנכדים.

לידיה מזכירה של ארגון עולי אמריקה הלטינית, משתתפת בחברה ויצ"ו ומועדון מייידלך ובכל שבוע כל הנכדים באים לאכול אצלנו.

מרכז הקליטה היה מקום של אנשים שעלו ממקומות רחוקים מארץ ישראל ולא יודעים עברית, אז הם הולכים ללמוד שם לא יותר משנה… משם יש להמון אנשים המון הזדמנויות להתקדם בדברים שקשורים לישראל ולחייה…שם גם הילדים יכולים ללמוד, רק ששולחים אותם לבית ספר תיכון או לרוב פנימייה. זו לא פנימייה כמו שאתם חושבים, זו פנימייה ממש כמו בית ספר, אלא שהפנימייה עצמה מביאה את האוכל בשונה מבתי הספר כאן אצלנו…

סרט סיכום תכנית בבית הספר

הזוית האישית

סבא וסבתא: היה לנו מאוד כיף ומרגש, הרגשנו כבוד רב, כי לא הרגשנו את החוויה הזאת עם הנכדים האחרים. למדנו המון דברים גם על מאיה וגם על עוד דברים לחיים, היה לנו מאוד מאוד כיף לספר, לחוות, לטייל לצחוק ועוד המון דברים. אנחנו שמחים שאנחנו נבחרנו לעשות את הפרויקט הזה עם מאיה.

מאיה: היה לי מאוד מאוד כיף ובעיקר מרגש, למדתי המון על סבא וסבתא על המשפחה על אימא ואבא שלי ועוד… היה לי מאוד כיף לשמוע סיפורים, לטייל, לחוות דברים איתם ביחד, לצחוק ועוד המון דברים. אני שמחה שאני נבחרתי להיות איתם, כי למדתי באמת המון והיה לי כיף וסבא וסבתא שלי לא חוו את החוויה הזאת עם שאר הנכדים.