מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבית שכל הזמן דיברו וחלמו על ארץ ישראל, אבי שהגיע לארגנטינה מפולין מבית דתי היה ציוני גדול ואצלנו בבית תמיד היו מפגשים של יהודים עם אותו חלום, כך שחלק גדול מידיעותיי ומהחינוך שקיבלתי היה שיום אחד שהורי יסתדרו כלכלי ויתאפשר יעלו לישראל זה מה ששמעתי גם מהחברים של הורי, מתי אתם עולים? מתי אתם נוסעים? ואלו היו רוב השיחות שהיו שואלים אחד את השני , אבי ואמי היו פעילים בקהילה ותורמים ביד נדיבה למפעל הציוני, כמה שיסתדר יותר אבי כלכלית עלה בסולם ההנהגה וחשיבותו בקהילה. הוא יתמנה כגיזבר העמיה (AMIA). זה אירגון הגג היהודי בארגנטינה (שלפני כעשרים שנה פוצץ המבנה על ידי מחבלים איראנים ועד היום יש פולמוס פוליטי כי ממשלת ארגנטינה שיתפה פעולה בזמנו). היקף תפקידו היה מוזמן לעשרות טקסים הקשורים למדינת ישראל כולל קבלות פנים של נציגים מארץ ישראל כגון קצינים בכירים, פעילים ביישוב, חברי כנסת, שגרירים ותמיד צירף אותי לפגישות אלה כך שגם שמעתי סיפורים מרתקים שהעשירו את דימיוני על מדינת ישראל ואת ידיעותיי.

בערך בגיל עשר התחלתי לשאול, מתי עולים לישראל? לא הרפתי, למדתי בבית ספר ממלכתי-עירוני ואחר הצהריים בבית ספר יהודי בו למדו יידיש ועברית. לקראת גיל שתיים עשרה לא כל-כך אהבתי את בית הספר וגם לא כל-כך אהבתי ללמוד. הייתי מאוד שובב. במקום ללכת לבית הספר, הייתי הולך לגן חיות. עם הזמן כבר הכירו אותי חלק מהחיות שאילפתי לפעלולים מסויימים. בגיל שתיים עשרה התחלתי ללמוד עם מורה מיוחד לקראת הבר- מצווה. כבר אז ייחלתי לעלות ארצה. מלבד הסיבה הציונית הגזמתי וסיפרתי להוריי שבבית הספר מכנים אותי במילות גנאי אנטישמיות שזה היה נכון אבל אני הגזמתי כדי לשכנעם לתת לי לעלות לישראל אפילו לבד. באוקטובר 1959 בגיל שלוש עשרה עליתי על האנייה "פרובנס" לכיוון מרסי וצרפת ושם עברתי לאנייה "תאודור הרצל" לכיוון חיפה, ארץ ישראל. ההפלגה ארכה כשלושים יום. כשהאנייה התקרבה לחופי הארץ לבי פעם בחוזקה ובהתרגשות מראה חיפה המתקרבת היה מחזה שחלמתי עליו. כשירדתי מהאנייה חיכו לי חברים של הוריי ולמחרת נסעתי מחיפה לבית הספר החקלאי "עיינות". בהיותי בארגנטינה הצטיירה בעייני מדינה של עבודת אדמה, קיבוצים וחקלאות. לאחר כשנה עברתי לקבוצת "שילר", קיבוץ ליד רחובות ולאחר כשנתיים, כאשר הורי ואחיי הגיעו לארץ והתמקמו בתל אביב, עברתי לגימנסיה הרצליה.

לאחר סיום התיכון התגייסתי לצבא כמתנדב, כי עליתי באשרת תייר על חשבוננו ולא דרך עליית הנוער. שירתתי כמדריך קבוצות מדרום אמריקה שהגיעו לארץ ללמוד והייתי מדריך ירי ומאמן שומרי ראש של ראשי ממשלה ושרים. לאחר שחרורי עבדתי בעבודות מזדמנות עד שפתחתי את העסק הראשון שלי, מספרת הנשים הכי מודרנית ומתקדמת בארץ באותה תקופה, התחתנתי, ושמחתי שהתעקשתי לעלות ארצה. כאן הקמתי משפחה לתפארת.