מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי מורג, נולדתי בתל אביב בתאריך 5.8.1954, הוריי נולדו בפולין ועלו לישראל. אבי עלה בשנת 1940, לבדו, לאחר שהשאיר מאחוריו את משפחתו בפולין ואמי עלתה ארצה בשנת 1950 מבלגיה.

הסיפור שאספר מתייחס להוריי, על הדרכים המפותלות בהן הלכו במהלך חייהם, סיפור עלייתם והיכרותם בישראל.

אבי נולד בורשה, בירת פולין, בשנת 1922 כבן שלישי להוריו לאחר לידת שתי אחיותיו הגדולות ממנו. להוריו היה מפעל ליצור מטריות, מקלות טיול ומוצרי עור שונים. כילד הוא חונך בבית ספר יהודי ובנוסף הצטרף לתנועת "הנוער הציוני". כפי שנראה בהמשך, העובדה שהצטרף לתנועת נוער היא זו שהצילה אותו בהמשך חייו. במסגרת תנועת הנוער, השתכנע אבי לעלות ארצה ולא להישאר בפולין. החל מגיל 13 הוא התחיל לעבוד בכל מיני עבודות ושליחויות במפעל וחסך סכום כסף על מנת שיוכל לממן את נסיעתו לארץ ישראל. הועיל והיה ברור לו שהוריו יתנגדו לעלייתו ארצה, הוא ניסע לגייס את אחותו הגדולה על מנת לעזור לו לשכנע את הוריו להסכים לעלייתו.

לאחר ויכוחים, בכי והסברים הוריו "נכנעו" ושילמו סכום עתק לסוכנות היהודית עבור שכר לימוד של שנתיים בבית הספר החקלאי בכפר הנוער בן שמן.

בתאריך 1.9.1939 פרצה מלחמת העולם השנייה וצבאות גרמניה פלשו לפולין והוריו חשבו כי בכך, נגוז החלום של אבי לעלות ארצה. מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה פגש אבי במכר של המשפחה, רופא שיניים שהחליט לברוח עם אישתו מפולין. הוא הצליח לשכנע את הוריו שיצטרף אל אותו מכר שברח מפולין. המילים האחרונות ששמע מאביו בעת הפרידה היו: "ילדי, למה אתה עוזב אותנו?" אלו מילים שאבי לא שכח מעולם. הוא התייסר על עזיבת הוריו, כל חייו. למרבה הצער, מאז לא ראה עוד את הוריו.

הם נספו מאוחר יותר בשואה. אבי היה ילד בן 17 שבתקופת מלחמה עשה לבד את דרכו אל ארץ ישראל עליה חלם.

לאחר הרפתקאות רבות תוך שהוא ניצל בנס פעמים רבות מהפצצות של מטוסים גרמניים הצליח בדרך לא דרך להגיע לישראל לבדו, בתאריך 1.4.1940 ולהגשים את חלום הוריו.

כשהגיע לישראל, למד שנתיים בבית הספר החקלאי "בן שמן" ותקופה זו זכורה לו מצד אחד כ"גן עדן" ומצד שני לא יכול היה להשלים עם העובדה שלעולם לא יראה שוב את הוריו ומשפחתו הגדולה. בסופו של דבר, רק את שתי אחיותיו זכה לפגוש מאוחר יותר, אחרי שעלו ארצה.

הקרב על ניצנים

לאור החינוך הציוני שקיבל אבי ולימודי החקלאות בבית הספר הוא הצטרף לקיבוץ "ניצנים" שבדרום. הקיבוץ היה ממוקם באזור אשקלון. כל זאת לאחר שגויס להגנה ועבר קורס של מפקדי כיתות. עם הקמת מדינת ישראל פרצה מלחמת העצמאות וצבאות ערב פלשו אל שטח המדינה החדשה שהוקמה. בקיבוץ "ניצנים" היו מעט לוחמים כאשר לחלקם, לא לכולם היה נשק. לעומת זאת הצבא המצרי כלל למעלה מאלף לוחמים וכן היה מצויד בנשק רב, תותחים וטנקים. הצבא המצרי, שאף להגיע לכיוון תל אביב ובמסגרת זו התקיף ביום 7.6.1948 את "ניצנים".

לפני ההתקפה החלה הפגזה קשה על הקיבוץ ובסופו של דבר לאחר שהצבא המצרי פגע בלוחמים רבים, החליט המפקד שאין עוד טעם להמשיך בלחימה ויש להיכנע. אבי יחד עם עוד כ-100 מחבריו הלכו לשבי במצרים וחזרו לישראל רק לאחר 10 חודשים קשים שבהם שהו בשבי.

לאחר שאבי חזר מן השבי הוא מונה להיות אחראי מטעם הקיבוץ לקליטת עולים חדשים שהגיעו לישראל לאחר קום המדינה. בסוף שנת 1949 במסגרת תפקידו הוא נסע שוב לנמל חיפה על מנת לקבל את פני עולה חדשה מבלגיה, שאמורה הייתה להצטרף לקיבוץ.

תחילת הסיפור בין אבי לעולה החדשה, שהיא אמי, לא הייתה מוצלחת משתי סיבות: ראשית, עצם העובדה שאבי הביא לה שוקולד של "עלית" לא עשה עליה כל רושם מאחר והשוקולד לא היה בר תחרות עם השוקולד הבלגי הידוע. כמו כן הייתה מאוכזבת שאבי לא היה יכול ללוות אותה עד לקיבוץ, כמצופה, והוא ליווה אותה רק עד לתחנת האוטובוס בתל אביב שנסע ישירות לקיבוץ.

למרות כל האכזבות ועל אף שלא הייתה להם כל שפה משותפת שכן אמי לא ידעה עברית פרחה ביניהם אהבה גדולה ואחרי כשנה, התחתנו. מאחר ואבי למד בבית ספר חקלאי הוא שימש בקיבוץ כרפתן. אמי הייתה מורה לריתמיקה ובנוסף סייעה לכול החברות בקיבוץ לתפור ולתקן להן בגדים שונים.

 סיפורו של שם המשפחה המקורי סמוגורה

שם המשפחה המקורי של משפחת אבי היה סמוגורה. במלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914 עד 1918, כבשו הרוסים את פולין וסבי נקרא להתייצב לגיוס לצבא הרוסי. על מנת להשתמט מגיוס הצבא הרוסי שפכו בכוונה מים רותחים על אחת מרגליו כדי שיתייצב לגיוס עם רגל נפוחה ומלאה כוויות. הקצין הרוסי שהבין את התעלול התמלא כעס אך בלית ברירה שיחרר אותו מן הגיוס לצבא אך שיבש את שמו לסמורוג.

סבי ניסה לשכנע אותו לתקן את השיבוש, אך הקצין הרוסי ענה לו: "או שתישאר עם השם כפי שכתבתי או שתישלח לבית חולים צבאי עד שתבריא ואז תגויס". כיוון שלתקן את השם היה צריך לפנות לבית משפט ולהוציא כספים רבים בסופו של דבר, נישאר השם עליו "החליט" הקצין הרוסי.

לאחר שקמה מדינת ישראל נהגו לשנות את שמות המשפחה הלועזיים לשמות עבריים חדשים. לכן בשלב כלשהו החליף אבי את שם המשפחה, למורג. משמעות השם הוא כלי דיש אשר מופיע בתנ"ך.

לאחר מספר שנים הורי עזבו את הקיבוץ. מקום עבודתו של אבי עסק בעופות ואפרוחים. אמי הייתה מורה לבלט בגני ילדים. הם גידלו אותי ואת אחי וברבות הימים נולדו להם חמישה נכדים ונינים רבים.

קישור לראיון עם סבא אליהו מורג

הזוית האישית

עמית: נהנתי מאוד לשמוע את סבא מספר על אבא שלו וללמוד על המשפחה שלי. היה לי מאוד כיף ללמוד מילים וביטויים חדשים שסבי לימד אותי ובמיוחד לשמוע על היכרותם של סבא וסבתא רבים שלי.

סבא צביקה: עמית היא נכדתנו הבכורה והמקסימה. את עבודתינו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי , הקדשנו לאבי , סבא רבא שלה. אבי הקים משפחה בה היה גאה מאד , ואת עמית , נינתו, זכה לראות עוד בחייו. העבודה עם עמית האהובה , היתה מרגשת מאד מבחינתי , שעה שהיא מגלה רגישות , התעניינות וסקרנות רבה .