מאגר סיפורי מורשת

ואלה תולדות

שמי חנוך מילר. נולדתי בפולין בשנת 1947 להורים ניצולי שואה – שרה ומאיר.

ביולי שנת 1950 עלינו לארץ באונייה "גלילה", (סיפרו לי שהייתי מאד חולה במהלך ההפלגה). כשהגענו לנמל חיפה, העבירו אותנו הישר למחנה המעבר "שער העלייה" ליד חיפה. במחנות מהסוג הזה, (היו כמה בארץ), קלטו ורשמו את העולים החדשים, נתנו להם טיפול רפואי ראשוני ו"העבירו" אותם הלאה.

אחרי תקופה קצרה עברנו לגור בנהריה – אבא שלי מצא עבודה במפעל "מולר טקסטיל" (מטוויה לייצור חוטים), מקצוע שלמד עוד בפולין.

ילדות בשבועות הראשונים גרנו באוהל במעברה של נהריה. אחר כך עברנו למגורים "משופרים" – בפחונים (צריפים עשויים מפח).

שנתיים מאוחר יותר עברנו לדירה ב"שיכון ממשלתי" (המדינה בנתה לעולים בתי דירות בסיסיים ביותר והעניקה את הדירות כמעט בחינם). גרנו בקומה שנייה בבניין עם שתי קומות וארבע דירות. זו הייתה דירת חדר קטנטונת, אבל הרבה יותר טובה מהפחון.

למדתי בבית ספר יסודי "כצנלסון" – בהתחלה למדנו בצריפי עץ ובשתי משמרות (חלק למדו לפני הצהריים וחלק אחרי). בשלב מאוחר יותר נבנה בניין לבית הספר.

קרובים א'

בשנת 1956 החלה עלייה מפולין, למרות "מסך הברזל". בארץ באותה תקופה היה "מדור לחיפוש קרובים" ברדיו – תושבים ועולים חיפשו אלה את אלה באמצעות הודעות שהועברו ברדיו. בדרך זו איתרו הורי אחות של אבא שלי (דודה שלי) – היחידה ששרדה ממשפחתו בפולין – עם בני משפחתה שעלו לארץ יחד איתה.

בתחילה הם גרו איתנו – שבעה נפשות בדירת חדר. אח"כ עברו דודיי לגור בשכונת אסבסטונים בנהריה בשם קריית חוף (אז עוד לא הכירו את הסכנות הטמונות באסבסט). הדוד שלי היה אופה במקצועו, אבל לא מצא עבודה יציבה בנהריה – בסוכנות היהודית החליטו לעשות ממנו חקלאי ושלחו אותו עם משפחתו למושב ערוגות ליד קריית מלאכי.

בַּחָרוּת

בכיתה ו' עברנו לגור במרכז נהריה, בדירה קטנה אבל היו בה שלושה חדרים – סוף סוף היה לי חדר לעצמי. בכיתה ח' עברנו בבית הספר, מבחן שקראו לו "סקר" – עפ"י התוצאות מיינו את התלמידים: מי לבית ספר עיוני – עם תעודת בגרות, ומי לבית ספר מקצועי – ללא תעודת בגרות. אני המשכתי לבית הספר התיכון העיוני היחיד שהיה בנהריה.

התפתחות

צבא בשנת 1965 סיימתי את לימודי התיכוניים והתגייסתי לצבא. שלחו אותי לחיל הקשר ועברתי קורס אלחוטנים (פעם ידעתי קוד מורס – גם לקלוט וגם לשדר, כבר מזמן לא משתמשים בזה בצה"ל). אחר כך עברתי קורס קצינים ושרתי במפקדת פיקוד צפון בנצרת. שם הכרתי את תמר שהפכה לימים לאשתי.

לימודים

בשנת 1967, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, התחלתי בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למתמטיקה-פיזיקה. לקראת שנת הלימודים השלישית בשנת 1969, התחתנתי עם תמר ועברנו לגור במעונות לסטודנטים נשואים בקריית יובל בירושלים.

עם סיום הלימודים עברנו לגור בחיפה: תמר המשיכה בלימודי הוראה באוניברסיטת חיפה ואני התחלתי בלימודי תואר שני בפיזיקה בטכניון. תוך כדי כך עבדתי כמדריך במעבדה לפיזיקה שנה א', כדי לפרנס את המשפחה. כשתמר סיימה את לימודיה התחילה לעבוד כמורה ונסעה עד עפולה לצורך זה.

משפחה ועבודה

בתחילה גרנו אצל ההורים של תמר בשכונת נווה שאנן בחיפה. אחרי כשנה הצלחנו לרכוש דירה קטנה וישנה. בינואר 1973 נולד בננו הבכור אסף, אביו של אורי. באותה שנה, באוקטובר, פרצה מלחמת יום הכיפורים. הייתי במילואים, עם חופשות, במשך כחצי שנה. במהלך אחת החופשות האלה, בינואר 1974, התחלתי לעבוד ברפא"ל – מקום עבודתי ב 42 השנים הבאות. שנתיים מאוחר יותר, בינואר 1975, נולד עודד, בננו השני.

בשנת 1977 עברנו לנהריה לדירה מרווחת (המחירים שם היו זולים מאלה שבחיפה). תמר התחילה לעבוד בחטיבת הביניים בנהריה כמורה לספרות ותנ"ך. בשנה זו נפטרה אמא שלי.

בשנת 1978, בגיל 31, נסעתי פעם ראשונה לחו"ל במסגרת העבודה. בשנת 1979 נסעתי עם תמר פעם ראשונה לחו"ל – לאירופה, כמקובל אז: ארבע ארצות (אנגליה, הולנד, שוויץ ואיטליה) בשלושה שבועות.

המשכתי בעבודתי ברפא"ל ותמר אשתי לימדה בחטיבת הביניים בנהריה. בשנת 1983 נולד בננו השלישי – עמרי. בשנת 1985 נסענו לשנתיים לשבתון בארה"ב ונהנינו מאד מהחיים בסביבה חדשה ומעניינת – גם טיילנו הרבה. חזרנו לארץ והחיים נמשכו ללא אירועים מיוחדים. בשנת 1994 בנינו בית פרטי בנהריה ועברנו לגור בו בשנת 1995.

בשנת 1998 התגלה שאשתי חולה בלוקמיה,היא עברה פעמיים השתלת מח עצם בבית החולים הדסה, תרומת מח עצם מאחיהלמרות הנסיונות הרבים, היא נפטרה בחודש פברואר 1999 – אכן אסון משמעותי מאד.

בתקופה זו למדו שני בני הבוגרים בטכניון: אסף – רפואה, עודד – מדעי המחשב. רק עמרי נשאר בבית, סיים לימודיו בבית ספר ושרת בצבא. במהלך השנים, מצאתי קשר עם אישה אחרת ומאז אנחנו ביחד בגרים בגשר הזיו.

קרובים ב'

הקדמה

במהלך שנות ה- 50 הצליחו הורי לאתר קרובי משפחה בתל אביב. היה זה דוד מסדר שני של אמא שלי – פנחס רוזנבלום. היו להם שני בנים – רמי ואבנר. רמי היה מבוגר ממני ואבנר היה בערך בגילי. ברבות השנים נסע רמי לארצות הברית ללמוד, התחתן שם ונשאר בארה"ב. למרות הפרשי הגיל, דווקא עם רמי התפתח קשר יותר קרוב מאשר עם אבנר.

הפתעה

יום אחד, לפני כעשר שנים צלצל הטלפון בביתי. על הקו היה מישהו שהציג את עצמו בשם אבי זילברשץ מארצות הברית. הוא סיפר שעשה בדיקת D.N.A בחברה בשם 23AndMe ושם הסתבר שהוא בן דוד מסדר שלישי של רמי, שגם הוא עשה בדיקה כזו.

בדיקת DNA ואימות

הוא יצר קשר עם רמי והסתבר שאכן יש קשר משפחתי ביניהם' שאני כמובן לא הכרתי. כאשר שוחחו בטלפון סיפר לו רמי על הקשר אלי וזו הייתה הסיבה לשיחת הטלפון אלי. הוא שכנע אותי לעשות בדיקה דומה. אחרי תהליך לא פשוט (החברה נמצאת בארה"ב: היה צורך לקבל מבחנה, לשים בתוכה דגימת רוק ולשלוח בחזרה והכל בדואר). התוצאה שהגיעה אישרה שאכן אנחנו בני דוד מסדר שלישי – כמו רמי. יצרנו כמובן קשר, וגם נפגשנו: אבי זילברשץ הוא פרופסור באוניברסיטת ייל, מרצה למחשבים, וכל שנה בתום שנת הלימודים הוא מגיע לארץ עם אשתו ומתגורר בדירה שירש מהוריו בתל אביב. נפגשנו אתו גם כאשר טיילנו בארה"ב.

גילוי פרטים על המשפחה – סגירת מעגל

כל השנים נמנעו הורי לספר מה עבר עליהם בשואה ואני לא ידעתי הרבה. כאשר דודתי (האחות של אבא שלי) בערוגות, עברה את גיל 90 החלטתי ל"ראיין" אותה. היא סיפרה לי, להפתעתי הרבה, שלאבא שלי הייתה אישה ושני ילדים לפני השואה – הם לא שרדו אותה. מעולם לא שמעתי על זה מאבא שלי. ניסיתי למצוא פרטים כלשהם, לפי שם האשה שמסרה לי דודתי, אבל לא הצלחתי. קיבלתי ממנה גם פרטים על האחים והאחיות במשפחה.

דיברתי עם בן הדוד ה"חדש" שלי ועם אשתו ואלרי ואמרתי שאיני יודע הרבה על המשפחה של אמא שלי. יום אחד קיבלתי ממנה מספר דפים שהיא מצאה מתוך מרשם האוכלוסין של העיר לודג' בפולין, שם נולדה אמי, כולם עם השם רוזנבלום – שם הנעורים של אמי. באחד הדפים מצאתי משהו שנראה לי מתאים: פרטים של מישהי בשם סלה – נזכרתי שאבא שלי נהג לקרוא לאמא שלי סלה, למרות ששמה בארץ היה שרה.

הבעיה הייתה שתאריך הלידה המצוין במסמך זה לא תאם לתאריך שאני ידעתי כיום הלידה של אמי. לא ידעתי מה לעשות עם זה וגם ואלרי לא ידעה לעזור לי. בשלב מסוים נפל לי האסימון: יש שני לוחות שנה בעולם הנוצרי – גרגוריאני (זה שכולנו משתמשים בו) ויוליאני (שנמצא בשימוש בכנסיה האורתודוכסית) שבו נהגו להשתמש במזרח אירופה. חיפוש באינטרנט העלה שבתאריך שבו נולדה אמי היה ההפרש בין שני לוחות השנה 13 יום – בדיוק ההפרש בין תאריך הלידה הרשום במסמך לבין זה שאני הכרתי. המעגל נסגר.

הזוית האישית

חנוך מילר: החוויה המשותפת שלנו חיזקה את הקשר בינינו וגרמה לנו להכיר אחד את השני טוב יותר.