מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל בוחבוט ואני סבתא של יהל בן חמו.

נולדתי בשנת 1958, ב' בתשרי תשי"ט ביום השני של ראש השנה, בעיר בואנוס איירס שבארגנטינה למשפחת בוסו.

למדתי בקהילת "שובה ישראל", זו קהילה שמונה כ-100 משפחות. ויש בה מוסדות חנוך מהגיל הרך עד לנישואין, הכוללים: גני ילדים לבנים ובנות,  בית ספר וסמינר לבנות, ותלמוד תורה וישיבה לבנים. זו קהילה מאוד חרדית וההנהגות שלה היו כמו של מנהגי אשכנז.

עד שבהמשך התחלף רב הקהילה לרב ספרדי, הרב אליעזר בן דוד זכרונו לברכה. אז השתנו ההנהגות למנהגי ספרד, כי כל אנשי הקהילה הייתה ספרדים.

בבית הספר השקיעו רבות כדי להחדיר בתלמידות יראת שמים וערכים חינוכיים כמו: כיבוד הורים, כיבוד אחים וכל אדם אחר. את הערכים החדירו דרך הדוגמא האישית של הצוות החינוכי ובאמצעות שירי קודש ותפילות, שהיוו חלק מהשירים שהכרנו ושרנו. וכך הפנמנו את הערכים ואת ההנהגות הנכונות.

למדנו את פירושי התפילה, באופן שהחדירו בנו את פירושי המילים, ואת הכוונות שיש בכל קטעי התפילה. מה אומר כל קטע שאנחנו מתפללים, ולא לדקלם סתם את מילות התפילה. עד היום, כל מילה שאני מתפללת, אני ממש זוכרת את הרגע בו לימדו אותי, מה  פירוש של כל מילה. בנוסף לימדו אותנו שאין לדבר או להתלחשש באמצע התפילה. אלא להיות מרוכזים רק בתפילה ובקשר שלנו עם הקב"ה בשעת התפילה. כשהיינו חוזרות מבית הספר ומחכות לאוטובוס לחזור הביתה, היינו אומרות פרקי תהילים בשירה.

כל בוקר היה מסדר של כל בית הספר. המנהלת והמורות כולן היו מתייצבות לפני התפילה בפרוזדור בשורות מסודרות ואומרות בוקר טוב למורה ובוקר טוב למנהלת. אז המורות היו בודקות שכל התלמידות לבושות בתלבושת אחידה, לאחר מכן היינו נכנסות להתפלל בכיתה.

כל ימי ראשון לא היינו לומדים. כי זה היה יום המנוחה של הגויים. בכל הארצות בחו"ל לא לומדים בימי ראשון, אז כל הקהילה היו הולכים יחד למקום מסוים שהיה שייך לקהילה, והיינו עושים שם על האש – כל משפחה לבד, אבל כולם ביחד. הייתה שם בריכה עם הפרדה לפי שעות לנשים וגברים. הייתה גינה לילדים, מגרש כדורגל לגברים ומגרש לאופניים לילדים. היו עוד הרבה מקומות בהם ילדים יכולים לשחק וליהנות.

בסמינר למדתי התמחות בתפירה ברמה מאוד גבוהה. אחרי הסמינר התחתנתי עם בעל מרוקאי שהגיע ממרוקו, ואז אחרי שנולדו כל הילדים (שמונה במספר) החלטנו לעלות לארץ. עלינו בשנת 1998.

וכאן, בארץ ישראל ברוך השם, נולדו לי הנכדים.

סבתא רחל

הזוית האישית

הנכדה יהל: תודה לך סבתא רחל. סיפורך היה מעניין ומלמד. אני מאחלת לך בריאות, אושר ונחת מכולם.