מאגר סיפורי מורשת

אניקה לנהרדט נולדה ברומניה להורים ארגירה ולוקה בשנת 1947.

לסבתא היו חמישה אחים: שלוש אחיות ושני אחים. השמות של האחים הם פלוריקה, ג'יקו, טאודורה, מרילנה ומירצ'ה. סבתא, אחיה והוריה גרו במושב, בבית גדול מאוד עם ארבעה חדרים. והיו להם שדות, שדות תירס, פרדסים, ואפילו גידלו סוסים, פרות, ברווזים, תרנגולים ועיזים. ככה היה פעם, היו מגדלים הכל בבתים. ברומניה בתי הספר היו ממוספרים, וסבתא למדה בבית ספר 39.

לאחר שסיימה את הלימודים היא עבדה בתור מנהלת חשבונות וקלדנית בבית משפט. במהלך הזמן, היא הכירה את סבא שלי ז"ל שעבד במספרה קרובה למקום עבודתה. עברו השנים, הם התחתנו ונולד הדוד שלי. לאחר תשע שנים מלידתו הם החליטו לעלות לארץ. ההחלטה הייתה לה מאוד קשה, כי זה לא קל לעזוב הורים ומשפחה ולעבור לארץ זרה אך בסוף זה קרה. סבתא עלתה לארץ ב17 במרץ 1983 ביחד עם בעלה, סבא שלי, ובנה, דוד שלי. ההסתגלות בארץ הייתה לא פשוטה, במיוחד מבחינת השפה.

הם קיבלו דירה מעמיגור כי היו עולים חדשים והתחילו ללמוד עברית באולפן, שהיה בבניין שהיום יש את מרכז הקליטה בכרמיאל. מהר מאוד הם מצאו עבודה, סבא במפעל וסבתא במטבח של האגודה למען החייל, בבסיס שהיה קיים פעם ליד כפר הילדים בכרמיאל. השילוב של מציאת עבודה יחד עם שיעורי עברית באולפן, עזרו להם ללמוד מהר יותר את השפה העברית. מבחינה חברתית היה יותר קל, כיוון שלסבא שלי הייתה פה משפחה וככה הכירו אנשים וחברים חדשים.

בשנת 1985 נולדה לסבתא וסבא בת, אימא שלי. לאחר הלידה של אמא שלי, סבתא שלי אומנם נשארה לעבוד באגודה למען החייל אבל עברה לבסיס צבאי שקיים עד היום, בשם מחו"ה אלון. היא עבדה שם כמנהלת מטבח במשך עשרים ושמונה שנים עד שבשנת 2011 יצאה לפנסיה ומאז עסוקה בעיקר בלגדל אותי. חוץ מלגדל אותי, סבתא שלי מאוד אוהבת לעזור ולכן מתנדבת גם בעמותת "מתחברים" בקניון הישן. העמותה הזו דואגת לספק מוצרי מזון ואפילו ביגוד לאנשים נזקקים.

הזווית האישית

אריאל: סבתא מאוד נהנתה לעזור לי בעבודה, להיזכר באירועים טובים ופחות טובים מהעבר שלה. אני גם מאוד נהניתי לעשות את העבודה כי למדתי על סבתא דברים שלא ידעתי, ועכשיו אני מרגיש שאני מכיר אותה אפילו יותר טוב.