מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון ממן, יליד מרוקו מהעיר קזבלנקה (העיר הלבנה). הורי: מסודי ומאיר ז"ל מהעיר מוגדור, עיר נמל ודייג, עלינו ארצה בשנת החמישים, קודם לעליה שלנו לארץ, עלו אחותי הבכורה רבקה ושמעון בעלה וכן אחי חיים שהתיישב בקיבוץ במסגרת עליית הנוער בתחילת שנות החמישים.

במשפחתי הגרעינית שמונה אחים: שלוש בנות וחמישה בנים, אנוכי השישי במשפחתי.

בבית הספר במרוקו, למדתי בבית ספר תלמוד תורה, כאשר חצי יום למדנו עברית וחצי השני צרפתית. הזיכרון שלי מבית הספר במרוקו – התלבושת האחידה, הערכה למורים, כאשר הבסיס בא מהבית. אמנם בית מרוקאי אך חונכנו למשמעת, ערכים, אהבת הארץ, ציונות, אהבת הזולת, מצוינות וכיו"ב.  סדר וניקיון והערכה להורים ולאחים הבוגרים, ע"מ ללמוד ולהשכיל מן הידע של הבוגר.

בבית הספר בארץ, למדתי בבית הספר "האחים" בקרית מלאכי. עם עלייתי לארץ התחברתי מהר למספר רב של תלמידים ותלמידות, מכיוון שהשפה  העברית לא הייתה לי זרה, מפני שעוד בחוץ לארץ למדנו קרוא וכתוב. הזיכרון שלי מביה"ס – היה כייף לשחק בהפסקות כדור-רגל, כדור-סל, מחניים וכיו"ב, הכי כייף היה בשיעור ספורט שהיינו נוסעים לבריכת שחיה לשחות ולהתחרות.

בבית, היינו שמונה אחים ואחיות, שניים מהם רבקה ויצחק ז"ל הלכו לעולמם בשנים אלה. אנוכי ושני אחיי היותר קטנים, שרלו ואבי, היינו תמיד אחד בשביל השני וגדלנו בצוותא ובמשותף, גם בלימודים, אחד למען השני. כאשר התבגרנו ואנוכי התגייסתי לחיל האויר בתור טכנאי מטוסים, דאגתי לפני גיוסם של שני אחיי שילמדו בקדם צבאי ואכן, שרלו הלך ללמוד במכמורת בחיל הים ואבי למד בטכני בחיפה בחיל האויר ורכש מקצוע שעד היום עוסק בו במקום ביטחוני מאוד. הזיכרון שלי מהבית, הוא "אחד עבור השני, כל העת להצלחתו".

ציונות ואהבת הארץ: עוד בגלות במרוקו המשפחה ויהדות מרוקו, דאגו לשלום ירושלים וכל העת הייתה הציפיה לעלות לארץ להתיישב ולהיבנות בה. העלייה וההתיישבות במעברות בשנות החמישים לא הייתה קלה, המשפחה השאירה את כל ממונם בארץ מולדתם ורק בראש מעיינם לעלות לארץ. אהבת הארץ ושרות בצה"ל הייתה במעלה ראשונה בכל משפחתי וממשיך עד הלום.

ספורט ותרבות: מגיל צעיר תמיד נמשכתי לפעילות ספורטיבית: שחיה, ריצה, כדור רגל וכדור סל. עד עתה ממשיך בפעילות ספורטיבית בסטודיו  הכי הכי בנגבה "לילך פילטיס"(שייך ללילך אמא של אלון) שלוש פעמים בשבוע, כנ"ל גם אשתי מרים מבצעת אותה פעילות במשותף.

לגבי תרבות, עוד מגיל הנוער אהבתי ואוהב שירי ארץ ישראל והצגות:  אריק איינשטיין, שלישית גשר הירקון, החלונות הגבוהים הגשש החיוור וכד'  שנות השישים ועד הלום.

הקמת משפחה גרעינית: בתחילת שנות השבעים התקבלתי בעירית קריית גת לרכז ועדת בניין ערים, בסמוך למבנה עירייה היה מבנה של חברת עמידר, שם אשתי מרים עבדה. משם להקמת משפחה גרעינית, כאשר נישאנו בשנת 1976.

נולדו לנו שלושה ילדים נפלאים: ניר, לילך אמא של אלון ושלי. ניר ודיאנה: שתי בנות אלה ורומי. לילך ועידן: שלוש בנות ושני בנים: נועה, עומר, אלון, יובי ותומר. שלי ועומר: בן ובת: איתמר ורוני.

הזוית האישית

סבא שמעון: היה לי כייף גדול, ליטול חלק בתוכנית האמורה ועוד עם הנכד האלוף אלוני. שמתי לב שבקבוצה שהיינו, כל חבריי הכיתה שלו אוהבים אותו ומוכנים להיות במחיצתו. מכיוון שהוא ילד עם נתינה ענקית, כך היה בכיבוד בתורנו הזמין את כל הכיתה והשכבה לבוא לטעום מהמוצרים שבחר בעצמו בכיבוד. ועוד על אלוני האלוף ילד פעיל, חכם ושמח חברותי מאוד מאוד. ועל כך, אנוכי שמח שניתנה לי הזכות להיות במחיצתו במסגרת בית הספר. תודה לגב' שחר חלפין הרכזת ולכל השותפים לתוכנית מצוינת זאת.

הנכד אלון האלוף: במהלך הפעילות של הקשר הרב דורי, נהניתי מאוד להיות עם סבא ולעשות אתו פעילויות שונות. למדתי דרך הפעילות שעשינו יחד הרבה מאוד על סבא, מיהו, מה חשוב ואיזה כיף להיות איתו. ראיתי עד כמה חשוב לסבא הערכים עליהם גדל וחשוב לו להעביר אותם הלאה. היה לי כיף ביום שהבאנו כיבוד לכל משתתפי התכנית וחברים נוספים שהסכמתי שיצטרפו לאכול. היה לי כיף לתת לאנשים אחרים. אני חושב שהפעילות קרבה ביני לבין סבא. למדתי הרבה דברים על סבים וסבתות של חברים שלי בנוסף לסבא. מאחל לסבא שיחיה עד 120 ושתמיד נהיה אחד בשביל השני.