מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם נולדתי בשנת 1947 בזלצבורג שבאוסטריה. עלינו לארץ באנייה  בשנת 1948. כשהגענו לארץ שלחו אותנו למעברה בבאר יעקב. באחד הימים הגיעה משאית ואת כל הילדים שהיו שם העמיסו על המשאית ולקחו אותנו ל"יד המעביר" שליד חיפה. באחד הימים כשכבר הייתי נשוי בשנת 2005 חטפתי עצבים, התחלתי לצרוח ולשבור דברים. כשהתעוררתי בבוקר לא זכרתי שום דבר. שאלתי את אשתי חנה, מה קרה בבית? היא סיפרה לי מה קרה והיא שלחה אותי לרופא לספר את כל הסיפור שקרה לי. הרופא שלח אותי לרופא מומחה נוירולוג בהדסה עין כרם. הרופא שלח אותי לכל מיני צילומים, לאחר שבועיים צלצל אלי הרופא של הקיבוץ שאני אבוא אליו, אני בדיוק הייתי בג'יפ של משמר הגבול, הייתי מתנדב. התעקשתי שהרופא יאמר לי את תוצאות הבדיקה של הנוירולוג. הרופא החליט להעביר לי בטלפון את התוצאות. הוא אמר לי שמצאו לי גידול בראש בגודל של כדור פינג פונג. צריך לנתח את הראש וכנראה שהגידול נוצר לי מההקרנות שעשו לי, ב"יד המעביר", יחד עם כל הילדים שהיו איתי במשאית. נותחתי, הניתוח היה מאוד מסוכן, הרופא אמר לי שהגידול שיש לי הוא ליד עין שמאל וליד מערכת השמיעה והדיבור. לא הייתה לי ברירה הסכמתי! הניתוח הצליח יפה מאוד. הכניסו אותי למחלקה מיוחדת לטיפול נמרץ ולאחר שהתעוררתי העבירו אותי למחלקה רגילה. לאחר שלושה ימים נשלחתי הביתה ועד היום הכל בסדר ואני בריא ושלם.

הפרופסור שניתח אותי קבע שהוא רוצה לראות אותי בעוד שישה חודשים. לאחר שישה חודשים כשהגעתי, הוא לא האמין שעברתי ניתוח וביקש ממני רשות לצלם אותי. שאלתי אותו למה הוא רוצה לצלם אותי? הוא אמר לי שהוא נוסע הרבה לחו"ל להרצות בפני סטודנטים בעולם והוא רוצה להראות להם שאין לי בכלל סימנים של תפרים בראש. את כל הסיפור הזה שסיפרתי קרה זה  בגלל שפחדו שהיתה לי מחלת הגזזת.

הזוית האישית

סהר מספר: היה לי כיף ומעניין עם סבא, במיוחד לכתוב את הסיפור וללמוד על סבא. סבא מספר: נהניתי מהמפגשים עם הנכד סהר בבית הספר. פגשתי עוד ילדים, סבים וסבתות, שמענו את הסיפורים של כל אחד. והכי נהניתי מהמנחה לימור.