מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאלה וינר (וינשטיין), נולדתי בשנת 1951 בתל אביב.

הוריי, רעיה ואברהם וינשטיין, היו צעירים מאד כשנישאו. אמי עלתה לארץ ישראל מליטא בשנת 1939, קצת לפני מלחמת העולם השנייה, כאשר הייתה בת 12, היא הגיעה בדרכים לא דרכים דרך קושטא שבטורקיה ולבנון. לאחר הגעתה ארצה המשיכה ולמדה בתיכון. אבי, יליד הארץ, למד והתגייס להגנה בהיותו כבן 17-18. הוא נלחם בצפון הארץ באזור דן-דפנה וכפר גלעדי.

הוריי רעיה ואברהם וינשטיין

חיינו בתל אביב הקטנה, משפחה בת ארבע נפשות, בשקט ובשלווה כשמקיפים אותנו בני המשפחה. אני זוכרת את סבי וסבתותיי באוכל המיוחד שלהם, כשאנחנו מתענגים ונהנים יחד.

בשנת 1965 פרצה מלחמת סיני ואבי גוייס למלחמה. בזכרוני אני בת 4 חוזרת מהגן, אזעקות, רעש, אני נמצאת עם חבריי בשדרה שליד הבית. אני רצה לאחד הבתים ויושבת מבוהלת בחדר המדרגות ושומעת בחוץ את אימא קוראת לי בבהלה ואני מפחדת לצאת ולענות לה. אחר כך שנים כל צליל שמזכיר אזעקה – הייתי נבהלת ממנו ומקבלת פיק ברכיים.

בשנת 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, אבי גוייס ונלחם בירושלים ואנחנו יושבים במקלט וישנים אצל שכנים שגרים בקומת קרקע כדי שלא נרוץ באמצע הלילה. מסתבר שעד היום לא השתנה כלום, וילדי ישראל באשר הם ממשיכים ורצים מבוהלים למקלטים ולממד״ים.

בשנת 1980 נולד רועי, אביה של לאנה. אנחנו גרים בתקופה הזו בקיבוץ "גשר" שבאזור בית שאן ועמק הירדן. גם שם היו חדירות של מחבלים מכיוון ירדן.

ילדיי התגייסו לצבא. גל בשנת 1992 שירת בחרמ״ש אורן בעזה ובמחנות הפליטים מסביב, ורועי בשנת 1998 התגייס לנח״ל בתפקיד לוחם ומפקד צלפים. כשאנחנו מתמרנים בימים ולילות של חרדה לגורלם, בין אינתיפאדה אחת לשנייה – אבל אלה החיים. במאי 2000 עם היציאה מלבנון, רועי הועבר לאזור יהודה ושומרון ולשם היינו מצליחים להגיע. לא פעם באירועים מסויימים ליד מחנה עופר היינו נתקלים באש. בתקופה זו גרנו במלחה בירושלים, היה ירי מכיוון בית ג'אללה לאזור שלנו ומסוק היה עומד מעל הבית ויורה לכיוון. תקופה של פיגועים באזור ירושלים.

בני רועי (אבא של לאנה) בשירותו הצבאי

במבצע ״צוק איתן״ בשנת 2014 במלחמה האחרונה, כשנועם ולאנה נכדיי הקטנים חוו גם הם את האזעקות וקולות הנפץ שהיו, גם הם היו מבוהלים.

״הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום….״

כן, אלו הם חיינו בין המלחמות. אבל אנו אוהבים את מכורתנו ומוכנים לתת את נפשנו למענה.

היום, נכדי טום בן ה 18 מתלבט לאן להתגייס – לחובלים, לצנחנים, לשייטת, הוא גדל עם מורשת קרב. אני כמתנדבת במשטרה סנ״צ/מ ומפקדת יחידת תנועה מתנדבים מצדיעה לו.

הזוית האישית

לאנה: למדתי על סבתא דברים חדשים שלא ידעתי קודם ובזכות תכנית הקשר הרב דורי התקרבנו יותר מקודם. נהניתי מאוד ולמדתי על דברים מן העבר, מהתקופה בה סבתא שלי היתה צעירה וגם על השירות הצבאי שלה. היה לי כיף לדבר עם סבתא שלי על הרבה דברים שקרו לה בעבר כמו על המלחמות והאזעקות בתקופתה.

סבתא אריאלה: תכנית הקשר הרב דורי היא מיזם נפלא, המקרב אותנו – הדור הקודם, עם נכדינו. עשיתי זאת עם נכדי נועם לפני שנתיים ועכשיו עם לאנה נכדתי האהובה. אני חושבת שמאד התקרבנו האחת לשניה, עם הרבה מגע והקשבה. נהנינו מהקירבה וההנאה שבסיפורים והשאלות שנשאלתי על ידה. חיכיתי למפגשי הזום שהיו ובעיקר האחת מול השנייה. תכנית חשובה ומאתגרת.