מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  בתאריך 28 בפברואר, 1943, למשפחת חיילים בעיר איג'אפסק במדינת רוסיה באורל. אבי, מייקלס, עבד בבית חולים שנמצא במוסקבה. במלחמת העולם השנייה התכוונו לכבוש את בית החולים, אחרי מלחמה העולם השנייה אבא מייקלס בחר לעבוד כמהנדס. היינו שישה ילדים בעיר ליטא, בילדות שלי גדלתי בעיר ארזמס 16, בכפר אובליסקיה (Oblivskaya – Обливская). אבי מייקלס בנה את הבנייה הראשונה שלו כור גרעיני ואז עברנו לגור בעיר ליטא дружининской, שם סיימתי את בית הספר ובחרתי להיות מהנדסת כמו אבא שלי.

בשנת 1966 התחתנתי והחלפתי את שם המשפחה לסבנידזה וילדתי את סרגו וגוראם בשנת 1977.

לאחר זמן התגרשתי ועברתי ממוסקבה לגור בבלארוס, בבוברואיסק, זה מקום הלידה גם של סבא שלי -שנדורף סרויל וסבתא שברץ מרה. בשנת 1984 ילדתי את אמא של דנאל – אירינה. בשנת 1996 לקחתי איתי את אירינה לחוג ריקודים יהודיים. בשנת 2006 התחלתי לעבוד כמנהלת בבית ספר יהודי שקשור לסיפור שלי ובשנת 2009 הגשמתי את החלום של אבא שלי לעלות לישראל ולכן עברתי לגור לישראל והקמתי פה את המשפחה שלי.

עומדת לפניי משימה מיוחדת: חשבתי לנכון לחלוק בזיכרונות עם נכדי, דנאל, את עבודתי בתור מנהלת בית ספר יהודי מתנ"ס "חסד" בעיר בוברויסק שבבלארוס. הסיפור הוא על זה איך תלמידים מכיתה ט' עד י"א שיחקו בהצגה -"רקוויאם" בשם "שיעור". ההצגה היא סיפור מתרחש בתאריך 27 באפריל 1941 בבית ספרנו בעיר שלנו ברוח התקופה שהייתה אז.

על הבמה: כיתה, לוח ושולחנות. נכנסת מורה (אני השחקנית) ורושמת על הלוח נושא של החיבור של ילדים לכתוב כשהנושא הוא: "כאשר אני אהיה גדול". 8 תלמידים ישובים ליד השולחנות וכל אחד קם לפי תורו וקורא את החיבור שלו:

תלמיד 1: "כאשר אני אגדל, אזי גם התפוחים הקטנים שבגן שלנו יגדלו גם כן. הענפים ידפקו על החלון שלנו בחורף, ירשרשו עם עלים בקיץ, כאילו הם שרים משהו. ובאביב אני אפתח חלון והפסנתר השחור והגדול שלי, כמו ציפור יעוף בין העצים הפורחים. ואני אלמד לנגן כל כך טוב, שכל עובר ברחוב שלנו יעצור בהכרח כדי לשמוע. ואחר כך תיפתח  דלת כניסה לגן שלנו ומיד ניכנס לעולם מיוחד ונפלא עם פרחים ומוסיקה…"

וכך שמונת התלמידים דיברו כל אחד על חיבור שלו כשלפתע נשמעה אזעקה של מלחמה בין ברית המועצות ובין גרמניה. התלמידים בבגדים שחורים שלהם עם מגני דוד המעטרים את בגדיהם, קוראים דקלומים של ספרנים ידועים על השמדה ילדים יהודיים חפים מפשע בזמן מלחמת העולם השנייה.

בסיום ההצגה הופיעו אנשים שהיו תלמידים צעירים מיד לאחר המלחמה ותלמידים צעירים עכשוויים אשר מדקלמים לעתידם הנפלא. הצגת בכורה בבית ספרי עברה בהצלחה.

סבתא טטיאנה מספרת את סיפורה בסרטון הבא:

הזוית האישית

דנאל הנכד: היה לי מעניין מאוד העבודה עם סבתא כי הרבה זמן לא הייתי אצלה ולא שמעתי את הסיפור שלה מעולם.