מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר מספרת לנכדתה חיה מושקא קאיקוב

שמי אסתר קאיקוב לבית יצחקוב, נולדתי בשנת תשכ"ב 1962 בסמרקנד במדינת אוזבקיסטן שבברית המועצות. השפה המדוברת בביתנו היא בוכרית ועברית. קוראים לי אסתר כי נולדתי בחודש אדר סמוך לפורים.

הבית בסמרקנד

בבית שלנו היו שני חדרים, שני מרתפים, שתי מרפסות גדולות, חצר קטנה עם עץ באמצע, מטבח קטנצ'יק ושירותים בחצר. בין שני החדרים  עמד תנור שהבעירו אותו באמצעות גחלים.

לא היה מים בבית, היינו צריכים להביא מים מהבאר. לחימום מאכלי השבת, הייתה מין גומא עם גחלים ששם היינו  מניחים את האוכל לפני השבת. בבית של סבתא שלי היה חדר עם דוש, ופעם בשבוע הלכנו לבית מרחץ.

פעם בשבוע היה יום כביסה. את רוב הכביסה היינו  מכבסים ביד ואת הבגדים הגדולים היו מכבסים במכונה חצי אוטומטית שסוחטים עם היד בעזרת שני גלגלים.

גרנו בשכונה של יהודים. בשכונה שלנו לא היה כבישים. זאת הייתה שכונה עם הרבה סמטאות. כל הבתים היו חד קומתיים, בדרך כלל בתי אבנים, חלונות קטנים ודלתות עץ ענקיים. הייתה תעלת ניקוז באמצע השכונה. בכל השכונה היו שני ברזים ובארות מים.

בילדותי

בית הכנסת היה ממוקם במרחק של 500 מטר מהבית. בבית הכנסת היו כמה חדרים, חדר לקהילה הבוכרית, חדר לקהילה האשכנזית (חב"ד) והיתה גם משחטה בבית הכנסת. מקומות המפגש לנו היו בבית הכנסת.

בסמרקנד, רוב הקניות נערכו בשוק ומעט בחנות, שם היינו צריכים לעמוד בתור. את רוב הדברים היינו עושים בבית. כמו: הכשרת עופות, הכשרת בשר, ריבות, חמוצים, רסק עגבניות, חמאה. גידלנו בבית תרנגולים אז היה לנו ביצים.

בחורף לא היו ירקות בכלל. ולכן היינו קונים בקיץ או בתחילת הסתיו תפוחי אדמה, גזר, בצל וסלק. את כל הירקות היינו שמים מתחת לאדמה במרתף. היינו  חופרים בורות, מניחים בהם את הירקות, ומכסים אותם באדמה. גם את הגחלים היינו שומרים במרתף מהקיץ. וכך והיה לנו במה להשתמש בחורף. בקיץ היינו קונים ענבים ומכינים מהם צימוקים ויין לפסח.

משפחתי

להורים שלי קוראים אברהם (אברש) ובלה יצחקוב. אני הבכורה במשפחה. יש לי שלושה אחים, מאיה אחותי גרה בארצות הברית, אוריאל בקריית מלאכי ופרידה בירושלים.

ההורים היו שומרים תורה ומצוות. ולכן הם חיפשו מקום עבודה שיאפשר להם לעבוד ללא חילול שבת. הם עבדו בהדברת מפעלים ואוטובוסים.

ההורים שלי היו אנשים צנועים. הם אהבו לעזור לאנשים, לייעץ עצות ולתמוך בהם. ביתם היה פתוח לאורחים. והם נתנו לאנשים כסף, בית, אוכל וכל מה שהם היו צריכים.

סבא שלי, האבא של אמי, למד אצל הרבי הריי"צ חמש שנים. הוא ידע את כל מנהגי חב"ד, ונהג בכל מנהגי חב"ד. הוא דיבר אידיש שוטף. חמי למד בליובאוויטש, הוא היה רב שכונה, הוא לימד במחתרת תורה, והיה בקשר מכתבים עם הרבי. הוא היה שולח את המכתבים דרך ארץ ישראל, כי אי אפשר לשלוח לרבי ישירות לארצות הברית, שנחשבה מדינה עוינת של ברית המועצות. אם נמצא מישהו ששלח מכתב באופן ישיר לארצות הברית, הוא נחשב למורד במלכות ועונשו היה רע ומר.

ילדותי

הייתי ילדה מאוד חרוצה. הקפדתי מאוד על הזמנים. ואם הייתי מקבלת ציון בינוני הייתי ממש עצובה. פעם קיבלתי ציון בינוני, ופשוט נכנסתי מתחת למיטה ובכיתי, כי אני אוהבת להצליח ולקבל ציונים טובים.

אהבתי לשחק בבובות שהיינו מכינים לבד ממגבת מקופלת עם מטפחת של סבתא. שיחקנו קלאס, חבל, שבע אבנים, תופסת, מחבואים. אחר כך שהייתי בארץ שיחקתי חמש אבנים, גומי. אני מתגעגעת למשחקי הילדות.

המאכל האהוב עלי זה אורז. כשהייתי ילדה, כנראה, שלא הייתי אוכלת מספיק טוב, אז קנו במיוחד בשבילי כוס אורז, והיו מכינים לי אוכל. תמיד אהבתי לעזור. בשעות הפנאי הייתי עוזרת בחנות של ההורים שלי. הממתקים היו מה שמכינים בבית עוגיות ואולי גלידות.

היו לי הרבה חברות. אבל, יש לי חברה אחת, שאני עדיין חברה שלה, היום היא גרה בחולון. אנחנו למדנו יחד בבוכרה וגם פה בארץ. אהבנו לטייל יחד ולדבר.

זיכרונות ילדות

כשהייתי ילדה היינו קונים עופות חיים בשוק. הקפדנו שתהיה שחיטה של שוחט ירא שמיים והכשרנו בבית את העוף. סבתא ידעה אפילו לנקר. אחר כך קנינו עופות ובשר מוכשרים בהכשרים מהודרים בארץ. את הבשר היינו קונים טרי, והיינו מכשירים לבד. היינו משתמשים בדג קרפיון חי. בחג הפסח לא השתמשנו בתבלינים חוץ מפלפל שחור ומלח.  הקפדנו לקלף את כל הירקות ולא אכלנו קטניות, מאכלי חלב ולא מצה שרויה.

לפני פסח היינו מנקים את כל הבית בכל פינה, אפילו במקומות שלא השתמשנו בהם. היינו שוטפים שטיחים, מבריקים את הבית ולא מוותרים על שום פינה. לפני ליל הסדר היינו מכסים את כל הכיסאות בלבן, ושמים כריות לבנות. היינו עושים "הא לחמא עניא", מרימים את המצה ושרים גם בבוכרית וגם בעברית. כשהיינו עדיין עולים חדשים, היינו, הילדים, קוראים את ההגדה בעברית, ומסבירים להורים ולסבתא בשפה שמובנת להם. היינו שרים שירים ומוסיפים מדרשים, בקיצור היינו יושבים עד ארבע לפנות בוקר.

בילדותי, ה' עשה לי הרבה ניסים. אחד הניסים היה, כשפעם אחת היינו בדרך מסמרקנד למוסקבה. נסענו ברכבת, וברכבת היו שתי קומות. היות, שהייתי ילדה צעירה, ישנתי בקומה העליונה. ומכיוון, שהייתי ילדה שובבה וסקרנית, רציתי לראות מה קורה למטה ונפלתי על הרצפה. למזלי, לא נפלתי לשום צד. כי בצד אחד היו דברים חדים, ובצד השני היו ילדים. ולמרות, שנפלתי, לא קיבלתי איזה מכה בראש, קיבלתי רק מכה קלה.

העלייה לישראל

כאמור, גרנו בסמרקנד שבברית המועצות הקומוניסטית, מדינה שנחשבה מאחורי מסך הברזל, ללא אפשרות יציאה מגבולותיה. ברגע, שאבא שלי שמע שאפשר לעלות לארץ, הגשנו בקשה לעלות לארץ. קיבלנו חמש או שש פעמים דחיה. אבל אבא שלי לא התייאש. הוא המשיך לבקש עד שסוף סוף זכינו לעלות לארץ. הסיבה לעליה הייתה חינוך הילדים.

עליתי לארץ כשהייתי בת עשר, בשנת תשל"ג. עליתי עם המשפחה אבא, אימא, סבתא וארבעה ילדים. הקליטה היתה די קלה, לא היה לי כל כך קשה, בגלל שהייתי במקום שכמעט כולם היו עולים כמוני, כך שהיה לי יותר קל להשתלב.

כשהגענו  לארץ, שלחו אותנו לבית שמש. אבל אבא שלי רצה לבוא לנחלת הר חב"ד בקריית מלאכי. כי סבא שלי אמר לבוא לנחלה של הרבי. אז הם הוציאו אותנו בלי לתת לנו דירה אחרת. עברנו לתקופה קצרה לפתח תקווה לבית של קרובי משפחה. ואחר כך עברנו לקריית מלאכי.

גרנו בשכירות בקומה רביעית. דירה של שלושה חדרים אבל רק חדר אחד היה שלנו. החדר הכיל שתי מיטות ומזרונים מקש, וכך הצטופפנו בחדר אחד שבע נפשות. החדר השני היה מחסן של הדיירים. והסלון היה חדר לימוד של הישיבה.

לימודיי ועיסוקיי

בסמרקנד למדתי בבית ספר שנקרא 23, למדתי שם בשפה הרוסית. וכשעלינו לארץ, בתקופה הראשונה למדתי בירושלים בפנימייה. ואחר כך למדתי בבית ספר חב"ד בנות בקריית מלאכי. המקצועות שמאוד אהבתי הם: מתמטיקה, כלכלת בית, מאכלי עדות – אפינו עוגות, אהבתי ציור ואהבתי תפירה. היו טיולים בעיקר לכותל. אני זוכרת, שפעם אחת בשושן פורים נסענו לירושלים לבית של ההורים של המורה שלי.

היו המון שיעורי בית. ובגלל, שעבדתי במכולת של ההורים שלי, הקפדתי לעשות את שיעורי הבית בהפסקות בבית הספר. בזמן שלי היו תעודות. ויש לי כמה תעודות שקיבלתי.

המורה שהכי זכורה לי, היא נחמה כהן, למדתי אצלה כיתות ז', ח', ט'. קיבלתי ממנה המון כוח והמון עידוד. בזכותה למדתי בסמינר ב"ה. היום אני מודה לה' מאוד. ואני מאוד מעריכה אותה.

למדתי בסמינר בכפר חב"ד במסלול של הוראה לגיל הרך. רציתי מאוד להיות גננת, כי אני מאוד אוהבת ילדים קטנים. לא מצאתי עבודה בגנים, אז עשיתי מילוי מקום בבית הספר. בהתחלה עבדתי בחמ"ה בתור מחנכת כיתה א' שלוש שנים. אחר כך עבדתי בבית ספר חב"ד בנות כמורה מקצועית, ועד היום אני מורה שם. אני מאוד אוהבת את המקצוע שלי. אני אוהבת ילדים ואני אוהבת את המקצוע שלי. לעיתים רחוקות הייתי מאחרת כי בעלי היה חולה והייתי צריכה לטפל בו.

למדתי גם הנהלת חשבונות ויש לי תעודה. למדתי מזכירות. לא עבדתי בזה כי אני לא אוהבת את המקצוע הזה.

הקמת המשפחה

סבא, (בעלי), גר בשכונה שגרתי בה. הוא היה יתום, ולכן ניסו לשדך אותו מאוד. אחריי שנתיים של שכנועים, כשהייתי בת תשע עשרה וחצי התחתנו. החתונה הייתה בקריית מלאכי באולמי המלכים. 500 איש השתתפו בחתונה. לעומת חברותיי, שבאותה תקופה הן היו מתחתנות מתחת לבניין. אני הייתי בת עשרים וחצי ובעלי היה בן 22 וחצי כשנולד לנו הילד הראשון. היום יש לנו ב"ה 11 ילדים, 7 בנים ו-4 בנות, ו-46 נכדים. ב"ה זכיתי שרוב הילדים גרים קרוב אלי והם מבקרים אצלי בתדירות גבוהה. בדרך כלל אני אוהבת להכין להם אוכל, להזמין את כולם ולאכול ביחד, ולפעמים לצאת לטיולים.

אסתר ובעלה ברוך ע"ה

שבת וחגים

שולחן שבת עם מפה לבנה, כלים יפים, הרבה סוגי סלטים, בין 12 ל-14 סוגי סלטים, לחם או חלות ביתיות, ביצים, תפוחי אדמה, בטטות, תה ועוגיות. מאכלים המיוחדים כרוב ממולא או גמבה ממולאת, צ'יפס ובשר או צ'יפס ועוף, דגים ובפסח אפילו גפילטע פיש.

בסעודת שבת שלנו בהתחלה אוכלים סלטים, לחם ודגים אחר כך שרים זמירות שירי שבת, דברי תורה, דפי קשר של הנכדים, שיחה לשבת אחר כך מגישים את המנה העיקרית. בדרך כלל עושים לחיים בין הדגים לבשר, מברכים את כולם. מפנים את השולחן מגישים פירות ועוגיות. אחר כך יושבים, מדברים ונהנים מהמשפחה ומהילדים.

החגים האהובים עלי הם סוכות ופסח. בפסח אני אוהבת במיוחד את המאכלים המיוחדים, הריחות המיוחדים והמשפחתיות.

מאז שהרבי הורה לחגוג יום הולדת היינו חוגגים, עורכים שולחן, אומרים דבר תורה, מכינים עוגה, בעיקר יושבים ביחד שרים, אפילו שזה כמה פעמים בחודש. היינו עושים התוועדויות בבית, מקפידים על כשרות מקפידים ללכת בצניעות. אנחנו ממשיכים בכל ההידורים וההנהגות  שנהגנו בבית אבא וסבא. בפסח ובסוכות. שלא לישון בסוכה, ולאכול רק בסוכה כל שבעת ימי החג.

פורים בביתי זה להכין מאכלים מיוחדים כמו קרפלך (בצק מבושל עם בשר), עוגיות, להכין משלוחי מנות מהמאכלים והעוגיות שהכנו, קריאת מגילה, מתנות לאביונים וסעודת פורים עם כל המטעמים ויין. אחר כך שמים מוזיקה בוכרית ורוקדים ושרים שירי פורים. אחר הצהריים עושים סעודה כיד המלך, אוכלים ושותים ואפילו משתכרים ועושים קולע.

אסתר ובעלה ברוך ע"ה בבגדי החג

סדר יומי כיום

אני קמה בבוקר, ומגיעה לבית הספר. אחרי בית הספר אני נחה. כשאני קמה, אני  מתחילה לבשל או לארגן או לצאת לקניות. אחר כך אני יושבת עם אימא שלי שתחי', אנחנו מדברות, מספרות סיפורים, לפעמים רואים וידיאו לפעמים עושות הליכה. אני אוהבת לסדר את הבית להוציא דברים מהארון למיין, לארגן, לשטוף עם המון מים. אוהבת לאפות אוהבת לטייל, אוהבת לארח את המשפחה, אוהבת להכין להם דברים, אוהבת לרקוד ולשמוע מוזיקה שמחה. אני אוהבת לדבר עם אימא שלי ועם החברות. אני אוהבת להכין אוכל בוכרי בעיקר עם אורז ובצק.

הזוית האישית

הנכדה חיה מושקא: תודה רבה לך סבתא שפינית מזמנך היקר לספר לי על החיים בעבר וכיום. למדתי ממך המון. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת ממני ומכולם.