מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה ישראלי, נולדתי בשנת 1950 בבית היולדות בחדרה.

הורי היו אז חברי קיבוץ "המעפיל". בבית חיכה לי אח. ההפתעה היתה שנולדו תאומות.

ילדותי ונעורי עברו עלי בקיבוץ, בחינוך המשותף והלינה המשותפת, היתה לי ילדות מאושרת, למרות שהלינה המשותפת לא היתה קלה לי, היו לי הרבה פחדי לילה. בהגיע העת להתגייס, התגייסתי לגולני ושירתתי בגדוד 12 בתור מש"קית ת"ש. השירות לא היה קל אבל חוויתי ביותר, סייעתי לחיילים והרגשתי שאני תורמת לצבא.

לאחר הצבא  התלבטתי מה ללמוד ויותר מכך אהבתי להיות מורה. אהבתי לעבוד עם ילדים, נהניתי מסקרנותם ותמימותם. בגיל שלושים נישאתי, עברתי לגור בקיבוץ מזרע, המקום בו בעלי איסי נולד וחי. נולדו לנו שלוש בנות שהביאו לי אושר, ובעצם עושות את זה עד היום. כיום יש לי חמישה נכדים ויצאתי לגמלאות. אני מרגישה שזכיתי בחיים מאושרים.

התגייסתי בתחילת שנת 1970 .רציתי מאוד לשרת בחיל קרבי. התמזל מזלי והתקבלתי לגולני. השירות שלי היה בכל פעם במקום אחר. הייתי בבית שאן ואז ירו שם הרבה קטיושות, וזה היה אזור שמסוכן לחיות בו. אחר כך עברתי לשרת בתעלת סואץ. הייתי גם בגדוד ברמת הגולן וצריך היה מהר לברוח כשיש הפגזה, ונאלצנו להימלט משם.

התפקיד שלי היה מש"קית ת"ש – אז זה נקרא סמלת סעד. עזרתי לחיילים – נסעתי אליהם הביתה וראיתי מה קורה להם בבית. עזרתי להם לקבל חופשה ולעזור בבית או לנוח אחרי פציעה, והלכנו ללוויות של חיילים מהגדוד שלי.

בשירות גרנו באוהלים, ולילה אחד פתאום התחילו סירנות. כולם רצו לדיונות של החולות, התרחקנו מהאוהלים שלא יזהו אותנו, והסתתרנו בין עצי הדקל. כשהייתה תקופה שקטה, נסענו לראות את תעלת סואץ וישבנו על גדותיה. אני רציתי מאד לתרום למדינה, וזו היתה ההזדמנות שלי לעשות את זה.

המסר שלי לדורות הבאים שבמקום שאתה יכול לתרום תתרום. כל אחד יש לו לפחות דבר אחד שהוא טוב בו, או שהוא אוהב לעשותו, תמצא דרך לתרום ולשתף בו את האחרים.

סיפורה של תמונה

"שרה במדבר סיני" – התמונה צולמה בשנת 1970 במלחמת ההתשה. בדרך לתעלת סואץ במהלך שירותי הצבאי כמש"קית ת"ש בגולני, הצצה לתקופת השירות הצבאי שהייתה מאוד משמעותית עבורי.

גלגולו של חפץ

אבא שלי היה אספן בולים מכל העולם, הוא שיתף אותנו ילדיו, באוסף שלו, ואירגן גם לכל אחד מילדיו אלבום של בולים מהארץ. החפץ שהחלטתי לשתף בו, הוא בול על תמונה של אבי ואימי שייצרנו במיוחד לכבודם ולזכרם. התחביב של אבי מילא את חייו כל השנים עד שאבי נפטר. דרך הבולים למדתי המון דברים : היסטוריה, שמות של מנהיגים, סוגי פרחים ועוד. האלבום בן שבעים ושש שנים.  הוא נמצא אצלי בבית על המדף בסלון, ומהווה את זכרונו של אבי עבורי.

החלום של שרה בוידיאו:

שרה ישראלי הקשר הרב דורי

היה לי חלום ללמוד קולנוע, נכון להיום החלום לא התגשם אך זה נושא שאהבתי מאז ומתמיד.

הזווית האישית

שרה: זכיתי שהוזמנתי להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי. עלי להודות שבתחילה קצת חששתי, לא מהסיבה של עבודה עם ילדים על הרצף, אלא מפני שזו עבודה עם ילדים שאני כלל לא מכירה. מפגישה לפגישה נקשרתי ליהב, נער עם קצב חיים, ובעיקר קצב דיבור בניגוד לשלי, אבל יש בו משהו סוחף. סקרנות רבה, רצון להיות שותף מלא, להיות מוביל וכל כולו בעניין. בשבוע שלא נפגשנו התעורר בי געגוע, חסרו לי האנרגיות שיהב היה מביא איתו. הצוות עורר בי התפעלות והערכה, הקשיים שיכלו להתעורר היו בעיני מינוריים, אם בכלל. תודה.