מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במעברה באשקלון בשנת 1952,  להורים משה ומרים ז"ל. הורי עלו מעירק בשנת 1950 בעלייה הגדולה ביותר של היהודים מעירק, "עזרא ונחמיה".

שנה אחרי שנולדתי, עברנו לעיר העתיקה מג'דל, אשקלון. גדלתי בבית ערבי גדול עם חצר גדולה, בחלק מהבית הייתה חצר ובה אבי עבד בתור נגר. גרנו  בשכנות, כל הדלתות היו פתוחות בפני השכנים.

אני זוכרת בילדותי שדרך החלון נכנס נחש וכל אחיי ואחיותיי נבהלו וזה גרם לבלגן, ואבי בא טיפל בנחש והרגיע אותנו. כילדה, האירוע גרם לטראומה שאותה אני זוכרת עד היום.

אני הייתי בת אמצעית מתוך שישה. למרות שהיו לי הרבה אחים ואחיות, ההורים שלי נתנו לכל אחד יחס דומה ושווה. כילדה, אהבתי לצייר ולסרוג.

אני זוכרת שסבתא שלי הייתה שרה שירים בערבית כשהייתה באה לבקר. בעבר החגים היו מאוד משפחתיים. הדודים, בני הדודים היו מגיעים. החגים האהובים עליי הם ראש השנה ופסח כיוון שהם מאחדים את המשפחה.  בכל חג היו בישולים מיוחדים מבית אימא.

ביום העצמאות 1964 נסענו למצעד  צה"ל בחיפה, היה מרגש מאוד וחוויתי.

למדתי  8 שנים בבית הספר היסודי "אסף" שבאשקלון. בתיכון הדתי למדתי במגמה מקצועית תפירה וסריגה. למדתי בתיכון  4 שנות לימוד והפסקתי את לימודי, בגלל שמצאתי עבודה והתחלתי ללמוד הכשרה מקצועית במחשבים. ועסקתי כפקידה במס הכנסה. מאז שהייתי צעירה רציתי לעסוק במקצוע. למרות שאהבתי את המקצוע נאלצתי לעזוב את המקצוע לאחר הולדת בני השני.

לאחר מכן  עבדתי בכל מיני מקומות לא קבועים, כיום אני מתחברת לאומנות וממשיכה לתפור ולסרוג בביתי.

הכרתי את בעלי יצחק דרך חברים משותפים במסיבה. ובהיותי בת 21 התחתנתי.

ילדתי את הילדה הראשונה בגיל 22. את השני בגיל 25 ואת השלישי בגיל 32, בסך הכל בת ושני בנים. כיום שני בני אלון וברק נשואים ובתי ורד, אם חד הורית. מילדי יש לי ששה נכדים, שניים מהם תאומים כפיר וגילי, גאיה, ליהיא, רום וארבל ואחד בדרך. בסך הכל 2 נכדים ו-4 נכדות.

כגמלאית, אני מתנדבת פעם בשבוע בבית ספר "הראל" בספריה ו- 3 פעמים בשבוע  לומדת במקיף ה' דרכא. בימי חמישי ושישי אני מארגנת את הבית, ניקיונות סידורים ובשבת מקיימת מפגש משפחתי עם הילדים והנכדים. לפחות פעם בשנה אני ובעלי יוצאים לטיולים מאורגנים בחו"ל, פורטוגל, קרואטיה, ספרד, סלובניה, לונדון ואיטליה.

הזוית האישית

בכל מפגש עם דליה הופתענו לגלות את בקיאותה בטכנולוגיה למרות הבדל הגילאים מצאנו שפה משותפת ושמחנו לראיין אותה