מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה שטנג נולדתי בתל אביב בתאריך 9.4.1946 בפלשתינה (ישראל), בבית חולים בילינסון שבפתח תקווה, להורי, סוניה פלדמן ושמואל (מוליק) פלדמן שהגיעו מפולין. אימא סוניה נולדה בעיירה דובנה בחבל וולין. ואבא מוליק נולד בפינסק. הם עלו ארצה כילדים בני 12 בשנת 1936, לפני מלחמת העולם השנייה. הם גרו בתל אביב והיו חברים בתנועת הנוער "השומר הצעיר", שם הכירו ונישאו ובנו ביתם בתל אביב ברחוב בר גיורא, שהיום נמצא ליד דיזנגוף סנטר.

כשפרצה מלחמת העצמאות אבי גויס לצבא ואני הלכתי לגן הראשון. אבי עסק בבנייה יחד עם אחיו. בתל אביב הם בנו את הבית הראשון שלי בדרום תל אביב. גרנו שם שלוש שנים ובשנת 1951 נולד אחי גיגי, גרשון, שנקרא על שם סבי שנפטר בפולין. משם עברנו לגור בצפון תל אביב של הימים ההם, ברחוב מאנה ליד כיכר מלכי ישראל, שהיום זה כיכר רבין. שם למדתי וסיימתי את לימודיי בבית הספר היסודי דובנוב. בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני ובבית שלנו לא היה מקלט אז מיגנו את החדר מדרגות בשקי חול.

 בגיל 13

כילדים, בבקרים נפגשנו ליד הקיוסק והלכנו יחד לבית הספר לאורך רחוב דובנוב וחזרה. אחר הצהרים שיחקנו משחקים כמו קלאס, מחניים, חבל, חמש אבנים, גולות, מחבואים. אספנו בולים, מפיות, פרסים ומטבעות. כילדה רקמתי מפות ומפיות ואימא סרגה לי סוודרים ואפודות. סבתי מצד אמי שגרה איתנו הייתה תופרת מעולה ותפרה לי שמלות וחצאיות. כאן נולד גם אחי הצעיר אחישי בשנת 1958. בחורף חיממנו את הבית על ידי תנורי נפט של חברת פרידמן. היו מדליקים את התנור במרפסת ומניחים עליו קומקום לחימום מים ואדים. פעם, כשלא הייתה מכונת כביסה, הבגדים כובסו על ידי כובסת בגיגית פח וסבון טבעי והבגדים הלבנים הורתחו על פרימוס (גזייה על נפט), בדוד מים קטן ונתלו לייבוש על חבלים שעל הגג.

בתקופה זו הלכנו הרבה ברגל לים ולבריכת גורדון לאורך שדרות בן גוריון, אכלנו גלידה ותירס חם. באותו זמן הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר. יצאתי לטיולים, לפעולות חברתיות ולמחנות נוער בקיץ. החיים בבית היו בצניעות והמון אהבה. הקשבנו לתוכניות רדיו, פטיפון, תקליטים ושירי ילדים וזמרים של אותה תקופה כמו אלתרמן, רחל, נעמי שמר וצביקה פיק. ביחד הלכנו לאכול פלאפל בשוק בצלאל. בסיום לימודיי בבית הספר היסודי, אחרי שמונה שנים טובות ושמחות היה טקס גדול בבית ציוני אמריקה, משם עברתי ללמוד בתיכון עירוני א', שם למדתי ארבע שנים ורכשתי הרבה חברים טובים. הלכנו יחד למסיבות "סלוניות" עם ריקודים ובילויים. הקשבנו למוזיקה של הביטלס, פול אנקה, פינק פלויד. מגיל צעיר גידלתי שיער ארוך מאוד עד הברכיים שמשך תשומת לב רבה. הייתי מקבלת פעם בחודש יום חופש מבית הספר לחפיפת השיער וייבושו.

בסיום התיכון התגייסתי לצבא לחיל האוויר לקורס מוכמות כיום זה נקרא תצפיתניות. הקורס התקיים בחיפה. אחרי הקורס הוצבתי בחפץ חיים ליד גדרה. בשירות הצבאי עבדנו במשמרות ויצאנו לפריסות בשטח לשמירה על שמי המדינה. באותה תקופה הכרתי את אהוד, בעלי, ששירת בשריון בחטיבה 7 והפכנו לחברים. יחד בילינו בתל אביב הקטנה במסיבות, במועדונים, סרטים והצגות.

כשהשתחררתי מהצבא החלטנו להינשא בקיץ הקרוב. מספר חודשים אחרי השחרור החלו לגייס מילואים לקראת מלחמת ששת הימים לתקופת המתנה של מספר שבועות ואני גויסתי לצבא והוצבתי בנגב במצפה רמון כמוכמת (תצפיתנית), כדי לשמור על שמי המדינה. אהוד גויס ונלחם כשיריונר בדרום. הייתי בהמתנה כשישה שבועות עד שפרצה מלחמת ששת הימים שנמשכה כשמה שישה ימים. בסיום המלחמה רבים הרגישו שמחה וגאווה שמדינה כה קטנה ניצחה רבים. הוציאו אלבומים, ספרים כמזכרות לכבוד ניצחון המלחמה.

בסיום המלחמה נישאנו ואחרי שלושה ימים טסנו לארצות הברית לפילדלפיה ללימודים. שם אהוד למד הנדסת טקסטיל ומנהל עסקים ואני הוראה. גם עבדתי שם בהוראה בבתי ספר יהודים לאורך כל התקופה. גרנו שם שש שנים ושם נולדה בתנו הבכורה רותם. כשגרנו בארצות הברית הכרתי את ריני שהייתה שכנה וחברה מאוד טובה שלנו ועלתה בעקבותינו ארצה ועד היום היא חברה טובה שלנו.

כשחזרנו גרנו בצפון תל אביב ברחוב יורדי הסירה ועבדתי שלוש שנים בבית ספר אוסישקין. חודש אחרי שחזרנו ארצה פרצה מלחמת יום כיפור. ביום כיפור יצאנו לטייל עם רותם (בתי הבכורה) בעגלה וראינו הרבה מכוניות בכבישים, אז הבנו שמשהו לא תקין חזרנו הביתה ומיד גיסו את אהוד לצבא – פרצה מלחמת יום הכיפורים. אהוד נלחם בדרום (במצרים) כשישה שבועות ואחר כך עבר לצפון לעוד חצי שנה. אהוד סיפר שלאורך כל המלחמה החיילים הצעירים שהיו איתו הגנו אליו.

כשרותם סיימה את הגן עברנו לגור בצהלה. שם, בשנת 1978 נולד אוהד בננו ובשנת 1981 נולדה יעל בתנו הצעירה (אמו של ארד עמו אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי). כשגרנו בצהלה עבדתי בבית ספר צהלה 34 שנים. שם למדו ובגרו שלושת ילדינו. בבית בצהלה היו לנו הרבה חיות מחמד כמו ציפורים, ארנבות, דגים ותרנגולות שהיו בכלוב שבנינו בחצר. היינו חלק מהשכונה שנוסדה אחרי מלחמת השחרור. גרו בשכונה יוצאי צבא ידועים כמו: משה דין והרצוג. בתקופה ההיא בתי המגורים היו יותר צנועים וקטנים וכך היו גם האנשים. רותם ויעל הלכו לצופים ונהנו שם מאוד.

אוהד בננו היה חייל בפלס"ר 500, יחידת סיור של חיל השריון. אוהד נהרג במסגרת שירותו הצבאי ב- 5 בדצמבר 1996. אוהד השאיר חותמו על מסלול חיינו ומלווה אותנו בהעדרו. אוהד למד בבית ספר יסודי צהלה שם גרנו ובתיכון עירוני ד' בתל אביב.

 אוהד שטנג ז"ל – יהי זיכרו מבורך (מתוך אתר "יזכור")

"אוהד נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ"ה בכסלו תשנ"ז (5.12.1996). בן שמונה עשרה ושמונה חודשים היה בנופלו. אוהד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. חודשיים וחצי לאחר נפילתו נולדה בתם הבכורה של רותם ואילן – הדס."

אהוד בעלי נפטר ממחלת הסרטן בדצמבר 2008 בהיותו בן 63.  12 שנה אחרי נפילתו של בננו אוהד.

היום אנחנו גרים בהוד השרון קרובים אחד לשני. רותם בתנו הבכורה היא שיננית והמבוגרים במשפחה תמיד הולכים אליה לטיפול, ובעלה אילן ילדיה הדס, אלון ושקד שבגרו בינתיים. יעל בתי הצעירה היא מטפלת באומנות בבתי ספר, ובעלה רועי עם נכדי הצעירים איתן, ארד (שמשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי), אביב והכלבה קייטי. שישה נכדים שגדלים לתפארת. אני גאה ושמחה איתם ובדרכם.

 תמונה משפחתית

הזוית האישית

סבתא עדנה: נהניתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי ובעיקר מהמפגש המשותף עם נכדי ארד ומהקשר שהתהדק בנינו בחום ואהבה, מהכתיבה המשותפת, הסיפורים האישיים ומהחוויות שצברנו. למדנו עוד האחד על השנייה ונהנינו יחד. לנכדי ארד אני מאחלת, שיגדל ויהיה בריא ומאושר בחייו ויצליח בכל אשר יפנה.

הנכד ארד: נהניתי מאוד מהמפגשים של תוכנית הקשר הרב דורי. היה לי כייף להיפגש עם סבתא וללמוד ממנה המון על חייה והיסטוריית המשפחה. אני מאחל לסבתא שנזכה לעוד הרבה פעילויות כיפיות יחד ושהיא תמיד תהיה בריאה ומאושרת