מאגר סיפורי מורשת

הוריי נולדו בתימן. אבי, הרב אבנר כובני, עלה לארץ בשנת 1933 בגיל 3. אמי עלתה במבצע "מרבד הקסמים".

אבי הרב אבנר כובני

נולדתי בישראל בשנת 1953. זאת הייתה תקופת הצנע בארץ. נולדתי בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, בת שנייה למשפחה בת תשעה ילדים. כל המשפחה גרה בבית בן שלושה חדרים. למדנו להתחלק ולוותר. לא הרגשנו שהצפיפות היא בעייה או שחסר לנו משהו. למדנו לחיות בצניעות.

בתקופת הילדות שלי נתניה הייתה רק בהתפתחותה. כילדים שיחקנו הרבה בחוץ. ברוב הרחובות היו גבעות חול שבהן התגלגלנו ושיחקנו להנאתנו. בית הספר היסודי שבו למדתי היה בית ספר "מוריה". כשהייתי בכיתה ח' פרצה מלחמת "ששת הימים" ובזמנו לא היו מקלטים. חפרנו בבית הספר וגם בחצר הבית שוחות שאותם הקפנו בשקי עפר להגנה.

למדתי בסמינר "תלפיות" וכדי לממן את הלימודים לקחנו הלוואה שנהפכה למענק, במסגרתה התחייבנו ללמד ביישובי ספר. באותם ימים לא היו מורים ביישובי הספר מתוך האוכלוסייה שבישוב. אני לימדתי בבית ספר "חוני המעגל" שבחצור הגלילית. בית ספר זה היה מעין בית בשבילנו בו בילינו את מרבית שעות היום. תרמנו רבות לאוכלוסייה. התנדבנו לכל מיני פעילויות בישוב. זו הייתה שליחות לעבוד שם. שם הכרתי את בעלי לעתיד.

עובדיה עמוסי – אבא של בעלי

בשבילי לעבוד שם הייתה חוויה. האוכלוסייה ברובה היו עולים חדשים שבשבילם אנחנו היינו האזן הקשבת, הפסיכולוג, העובד הסוציאלי. מלאנו תפקידים רבים, ביקרנו בבתים בשעות אחר הצהרים, קיימנו פעילויות גם אחר הצהרים. נתרמתי רבות מהמפגשים עם האוכלוסיה.

אני, שמעודי לא יצאתי מתחומי העיר נתניה, נמצאתי פתאום במקום רחוק מאוד מנתניה. היו לי חששות רבים בתחילת דרכי שם. חששתי שלא אתקלם. התחבורה באותם ימים לא הייתה לעיתים קרובות, והגענו הביתה אחת לשבועיים. למדתי לארגן בית, לבשל, לנקות ועוד. כשחזרתי לנתניה בתום השליחות לימדתי במספר בתי ספר ולימים ניהלתי שני בתי ספר. העבר בחצור הגלילית  הכניס בי ערכים רבים, ביניהם ערך ההתנדבות וערך האחריות והעזרה לזולת. לדעתי זה מה שהתווה את דרכי בשנים הבאות וכל מקום אליו הגעתי עבדתי מתוך חדווה והנאה.

אני והנכדות מכינות עוגיות

הזוית האישית

דפנה: החוויה שלי מהתוכנית היא חוויה של הרבה תוכן ושל כיף, בגלל שאף פעם לא היה לי את הזמן להקשיב לסיפור החיים של סבתא שלי והתחדש לי איפה היא הכירה את סבא. אני ממש מודה לכם שהיתה לי את הזכות להשתתף בתוכנית.

סבתא גאולה: נהניתי מאוד מהמפגשים המשותפים, מהמפגש האישי עם נכדתי דפנה, המפגש הזה הוא משמעותי וחשוב מאוד. מקווה שימשיך.