מאגר סיפורי מורשת

סבתי עלתה ממרוקו בשנת 1948. היא הייתה אז בת שנתיים.

זכרונותיה מתקופה זו הם רק מהסיפורים שהיא שמעה. היא הגיעה למעברה בפרדס חנה. היא גרה עם משפחתה באוהלים. לאחר מכן, משפחתה עברה לבית ערבי משותף, שבו התגוררו מספר משפחות, וחלקו שירותים ומקלחת בחצר. לאחר כמה שנים משפחתה עברה לשיכון ברמלה, בדירה בת 2 חדרים ל-5 נפשות.

בבית הספר היסודי סבתא למדה בעיר רמלה. שמו של בית הספר "מענית". בבית הספר באותה התקופה למדו מקצועות כמו מלאכה, נגרות, חשבון, תורה, עברית, חקלאות, ועוד. היחסים עם המורים היו מרוחקים והייתה משמעת חזקה עם עונשים. סבתא טוענת שהמשמעת היום יותר טובה מבעבר.

בבית הספר באותה התקופה לא הייתה תלבושת אחידה. היו טיולים, אך לא היו מסיבות. סבתי זוכרת במיוחד את המורה רבקה.  היא אהבה את שיעור מלאכה יותר מכל ולא אהבה חשבון. בבית ספרה של סבתי לא היה חדר אוכל. בילדותה, סבתי אהבה לאכול חצילים והממתק שהיה פופולרי באותה התקופה היה חלווה.

סבתי הייתה בתנועת הנוער העובד והלומד, שם היו פעילויות ותלבושתם הייתה חולצה כחולה עם שרוך אדום.

סבתא וסבא בזמן היכרותם – בכותל המערבי

הזוית האישית

אריאל אפללו: אני נורא נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי ולמדתי יותר על המשפחה ועל המורשת המשפחתית שלי. זה נורא עניין אותי.