מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה להקדיש את העבודה להוריי, לסבים וסבתות שלי, שעברו את כל הקושי, וחוו את התקומה.

שמי עדה אייזנשטיין, נולדתי בשנת 1955 בתל אביב, הוריי היו עולים יוצאי רומניה. הוריי, הסבים והסבתות שלי עברו את השואה וחוו את התקומה. אבא הגיע ארצה בשנת 1944 ואימא עלתה בשנת 1950. הוריי נפגשו בארץ והתחתנו בשנת 1954.

בשנת 1958 עברנו לגור בשכונת יד אליהו שהייתה שכונה של המעמד הבינוני בתל אביב, שם עברו עליי שנות ילדותי. המשפחה שלי היו הסבים והסבתות משני הצדדים, אך לא היו לי דודים בארץ. הדוד היחיד שלי ומשפחתו ירדו מהארץ לוונצואלה בשנת 1958. אני הייתי בת יחידה ושנות ילדותי בבית עברו עליי בסביבת אנשים מבוגרים בלבד, החברים שלי בגיל הצעיר היו השכנים מהבניין בו גרנו. היינו משחקים כל היום למטה בחצר הבניין, ואחרי זה היו לי גם את החברים מבית הספר. בנוסף, היו לי גם את החברים מתנועת הנוער "הצופים", תנועה שהייתה מאוד משמעותית ביד אליהו.

ביד אליהו היה מחסור בכיתות לימוד ולכן אני למדתי במשמרת השנייה, מהשעה שתים עשרה בצהרים, ולכן כשכל החברים שלי היו בבית הספר אני הייתי בבית. המשמרת השנייה הייתה מכיתה א' עד שבנו בית ספר נוסף.

מאוד נהניתי מלימודי בתיכון, אבא שלי רצה שבלימודי התיכון אלמד בבית ספר מקצועי אך לא עשיתי את זה. למדתי ביולוגיה והייתי בצופים. ביד אליהו הגיעו תלמידים מכל המקומות, גם עשירים וגם פחות. בזמננו היה מבחן סקר שעשו בכיתה ח', הוא החליט אם היינו הולכים לבית ספר עיוני או לבית ספר מקצועי שבו בדרך כלל לא היה אפשר להשלים תעודת בגרות מלאה.

לא הייתה שאלה לגבי הגיוס לצה"ל. התגייסתי למודיעין כשרטטת, אבא שלי רצה שאלמד להית שרטטת למקרה שתפרוץ מלחמה ואז יהיה לי מקצוע. הייתי שרטטת מפות קוד, התגייסתי אחרי מלחמת יום כיפור, עברתי קורס קצינים והייתי קצינת קישור ושלישות בפיקוד מרכז בירושלים, חתמתי קבע לשלושה חודשים.

בזמן שהייתי בצבא פגשתי את בעלי בועז, הוא שירת ביחידה 8200. כמה חודשים לאחר השחרור שלי התחתנו. עברנו לחיפה ושם למדנו בטכניון. אני למדתי הנדסה אזרחית, בניין, כבישים, מים, הנדסת סביבה, מדידות ועוד. בשנת 1980, כשסיימנו ללמוד, נולד בני הבכור איתי.

התחלתי לעבוד במשרדי תכנון קונסטרוקציות מעל ארבע שנים. אני תכננתי את אולם הספורט של בית ספר אורט גוטמן. ב-1982 נולד בני השני אלעד, ב-1984 עברתי לעבוד בעיריית נתניה, זה הזכיר לי מאוד את הצבא כי הייתי אחראית על אנשים. התחלתי בתעודות גמר לבניינים, אחר כך טיפלתי בהקמה של מבני ציבור וחינוך והייתי מנהלת אגף תשתיות. עבדתי בעירייה מעל 33 שנים, טיפלתי בהקמת מבני חינוך החל משלב התכנון ועד המסירה, אחד מהפרויקטים הוא בית ספר "ש"י עגנון" נתניה, בו אני לומדת כיום במסגרת "כיתת ותיקים", וזו מעין סגירת מעגל. כמו כן הייתי אחראית על סלילת רחובות, הקמת מתחמים חדשים, פיתוח טיילות וכו'. היה לי סיפוק רב בעבודתי כי הייתי שותפה לפיתוחה ולהרחבתה של העיר נתניה.

במקביל לעבודה עסקתי בגידול שני בני שהיום הם כבר הורים בעצמם. איתי נשוי למעיין ואבא לאיה, דן ויפתח. אלעד נשוי ליעל ואבא לשני ונעם. איתי רואה חשבון ואלעד בעל חנות מוזיקה.

בשנת 2018 פרשתי מהעבודה. היום אני מתנדבת בש"יל (שירות ייעוץ לאזרח), משקיעה בספורט, סורגת תמנונים לפגים, מבלה בטיולים, הצגות וכמובן שגם לומדת בכיתת הוותיקים בבית ספר "עגנון".

טיפלתי בהורים שלי כשהם הזדקנו. אמי נפטרה בשנת 2019 ואבי נפטר בשנת 2000.

אני מביטה בסיפוק על הישגי בכל התחומים ומאחלת לדורות הבאים שימשיכו לשמור על מדינתנו, כי היא העוגן שלנו.

משנות פעילותי

הזוית האישית

עדה לומדת בכיתה הוותיקים בבית הספר ש"י עגנון והשתתפה בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית.