מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה מספרת לנכדתה הינדי לבקוביץ.

שמי לאה עידה בת אהרון וצביה סעדון, נולדתי בלוד שבישראל בשנת 1957. אני קרויה על שם סבתי לאה. היינו במשפחה שישה בנים וחמש בנות. הוריי עלו לארץ מתוניס, הם התחתנו בארץ, ועברו לגור בעיר לוד, שם הקימו משפחה. דיברנו בבית בעברית ועם סבתא בערבית.

מקום מגוריי

התגוררתי בלוד, גרתי בבית עם ארבעה חדרים, המקלחת והשירותים היו בכניסה לחצר. כיבסנו בגיגית גדולה ותלינו את הכביסה הרטובה בחבלים שבחצר.

הייתה לנו חצר גדולה עם הרבה עצי פרי טעימים, נהנינו מזה כל הזמן. הייתה לנו גם עיזה ולול של אפרוחים ותרנגולות. בחצר הבית אהבנו תמיד, אני וחברותיי מהכיתה, לשחק בקלאס ובחבל.

גרנו בשכונה יהודית אבל לא כולם היו שומרי תורה ומצוות. הבית שלנו היה בתחילת הרחוב ובית הכנסת היה המבנה הרביעי ולא רחוק. אבא שלי היה גבאי בית כנסת "בית אליהו". הוא היה דואג לכל הפרטים בבית הכנסת. בימי הסליחות אבא שלי היה מעיר את כל האנשים לקום לסליחות. ובאחד הימים של חודש טבת הייתה תענית דיבור. ביום הזה לא היה מדברים רק לומדים תורה מהבוקר עד הערב. אבי היה לומד ודואג לכל הלומדים במה שצריך. המפגשים שלנו היו בבית הכנסת בתפילות בשבת ובחגים.

לידינו היה שוק קניות ושם ערכנו את הקניות. והייתה עוד מכולת קטנה ליד הבית שלי, שם קנינו מצרכים בסיסיים.

אבא שלי עבד בתעשייה האווירית כטכנאי למנועי מטוסים. אמי הייתה עקרת בית. לאמי קראו צביה ולאבי אהרון. הוריי היו גומלי חסדים, ואהבו לעזור לכל אחד. הם דאגו מאד לחינוך הילדים, חינוך על טהרת הקודש. הם החדירו בנו אהבה  לקיום מצוות והידורים. הוריי הקפידו על צניעות, תפילות ולימוד תורה. הם זכו להקים משפחה לתפארת, שכולם יראי ה' ויראי אלוקים.

הוריי

מנהגים מבית אבא

בבית הוריי נהגו הרבה מנהגים קרובים למנהגי חב"ד. היו גם מנהגים שונים כמו סעודת יתרו: ביום חמישי שלפני פרשת יתרו היינו עושים סעודה זכר לסעודה שעשה משה ליתרו כשהגיע למדבר עם צפורה, אשתו של משה, והילדים. בראש השנה היינו מכינים ואוכלים את כל הסימנים. בשמחת תורה היינו יוצאים מבית הכנסת עם כל ספרי התורה עד לרחבת העירייה, זה היה מרחק די גדול, בשירה ובזמרה. בדרך הצטרפו עוד יהודים לשירה ולריקודים. בתשעה באב אחר חצות היום, היינו מנקים ומקרצפים את כל הבית, אפילו יותר מאשר לפני פסח ,כדי לקבל פני המשיח, כפי שאמרו חז"ל "בט' באב נולד המשיח" (ירושלמי, ברכות) ואמור להתגלות באותו יום.

בפסח- אצל ההורים שלי נהגו לאכול אורז בפסח. אבל הייתה הקפדה לבדוק את זה שבע פעמים שמא יהיה חמץ. אבל מאז שהגעתי לחב"ד לתיכון "בית רבקה" הפסיקו לאכול אורז והכול נהגו לפי חב"ד. לפני פסח ערכו ניקיון יסודי, פירקו את המזרונים ואת החלונות. בליל הסדר בקטע של "עבדים" בהגדה, היו כמה מבני המשפחה יוצאים ומתחפשים למצריים ואז נכנסים הביתה. אנחנו היינו מקבלים אותם בשמחה וכולם שואלים אותם: "איך הייתה העבודה?" והם מספרים על העבודה הקשה. בכל שנה ליל הסדר היה חוויה מיוחדת בפני עצמה.

זיכרונות ילדות

הייתי ילדה טובה, שאוהבת לעזור, לטפל באחים הקטנים שלי, לעזור לאימא שלי לבשל ולעזור לאחים שלי בשעורי הבית. הייתי הולכת לסבתא שלי להביא לה אוכל ולעזור לה במה שהיא צריכה. התחביבים שלי היו לצייר לתפור, ואהבתי לעשות קוקו בשיער שלי. המאכל האהוב עלי עוגיות תוניסאיות ממולאות בדגים חריפים. היו לנו גם סוכריות חלווה, שקדי מרק, מרמלדות וקוקוסים.

הזיכרון הכי מפחיד שלי, היה לעבור ליד הכנסייה של הנוצרים בלוד. הזיכרון הכי מתוק שלי, הוא מחצר הבית ומעצי הפרי שגדלו שם. החצר שימשה עבורנו מתחם משחקים גדול, והפירות הטעימים שיכולנו לקטוף ולאכול להנאתנו. מתגעגעת למאכלי השבת הטעימים, שאמי הייתה מכינה לכבוד השבת.

לימודים ועיסוקים

למדתי בבית ספר הממלכתי "המאירי". למדנו את כל המקצועות. השיעורים שאהבתי היו: מתמטיקה, אנגלית, ספרות, תורה. לא אהבתי: שיעור עיתון.

כשסיימתי את היסודי הכרנו את חב"ד, בזכות אחי יהושע ז"ל, שלמד בכפר חב"ד. באותה תקופה הוריי ע"ה חיפשו תיכון חרדי רק לבנות. אחי ז"ל הציע את "בית רבקה", התקבלתי וכך גם אחי ואחיותיי, המעבר שלנו השפיע על כל המשפחה לנהוג את כל מנהגי חב"ד.

בתיכון עברתי ללמוד בתיכון "בית רבקה" והמשכתי ללמוד בסמינר "בית רבקה" בכפר חב"ד לימודי הוראה, כי זאת הייתה הוראה של הרבי ללמוד ולעסוק בחינוך. בד בבד עם לימודיי בסמינר, הדרכתי במשך שנתיים בפנימייה ואז התחתנתי. אחרי נישואיי המשכתי להדריך ועבדתי כספרנית ב"בית רבקה". אחר כך עבדתי בבית ספר חב"ד בלוד כמורה. בהריון השני של הבת שלי עזבתי את העבודה, כדי לטפל, לחנך ולהתמסר לילדיי כמו שצריך.

הקמת המשפחה

הכרתי את בעלי על ידי שידוך דרך הגב' זלטא אלטהויז ע"ה. נפגשנו מספר פגישות והחלטנו להתחתן. אבל לפני כן, נהגו אז שכל אחד, הבחור והבחורה, שולח מכתב נפרד לרבי לקבל את הסכמת הרבי לשידוך ואת ברכתו. לא כמו שנהוג היום, לקרוא את המכתב באוהל של הרבי. לא נפגשנו עד כחודש ימים, עד שקבלנו תשובות מהרבי. לאחר שהגיעו המכתבים קבענו תאריך ל"לחיים" ול"ווארט". בעלי התחתן בגיל 23 וחצי ואני הייתי בת 20. החתונה התקיימה בכפר חב"ד ב"בית רבקה". זכינו למשפחה ברוכת ילדים, ב"ה, הילדים והנכדים מבקרים אותנו בשבתות. אני מתנהגת בביתי הכול לפני מנהגי חב"ד.

סדר יום חבד"י

קמים בבוקר מתפללים, אומרים חת"ת עם ארוחת בוקר. מסדרים את הבית, תולים הכביסה, מכינים ארוחת צהריים וערב, אומרים תהילים ולומדים משהו. בערב אני מוסרת שיעור דרך הטלפון שיחה של הרבי. אני יוצאת למבצעים לבתי רפואה. אני אוהבת לדבר עם הילדים והנכדים שלי, עם אחים שלי, מתייעצת עם המשפיעה שלי. ואוהבת להכין הרבה מאכלים, דגים, בשרים קוסקוס, פשטידות.

והכי חשוב – לחנך בדרכי נועם בשמחה להקשיב לילדים בנחת ולעזור בכל מה שאפשר.

הזוית האישית

לאה: עצה לחיים, ללמוד זכות על כל אחד ולראות את הטוב אצל השני, מניסיון החיים שלי: לעזור לילדים ולנכדים עם כל מה שצריך. לחנך בדרכי נועם בשמחה להקשיב לילדים בנחת ולעזור בכל מה שאפשר.