מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשש עשרה למאי 1956 בברית המועצות (לשעבר) ברפובליקה מולדובה ועיר בירתה היא קישינב.

שמה של אמי הוא רחל ולאבא שלי ז"ל קוראים זליק. אימא שלי נולדה בשנת 1925 וכל החיים היא עבדה בבית חולים. היא הייתה רופאת ילדים וניהלה את אחת המחלקות.

אבא שלי נולד ב-1921 ונפטר בשנת – 1995. הוא היה רופא וניהל מחלקה בבית חולים גדול מאד בקישינב, הוא ואימא שלי עבדו יחד באותו בית חולים. בנוסף אבא שלי היה מרצה באוניברסיטה והוא מאד אהב לשחק כדור עף, היה שחיין מצוין וידע לשיר מאד יפה.

יש לי אחות גדולה בשם זויה, היא עבדה בארץ במעבדה של משרד החקלאות ועכשיו היא בגמלאות.

היינו משפחה מאד מגובשת, גרנו בבית פרטי עם גינה ענקית שהיה בה הרבה מאד עצי פירות כגון דובדבנים, אגסים, משמשים, אפרסקים, שזיפים, ענבים, פטל עצי אגוז ועוד.

מתחת לעצי האגוז האלו היה שולחן עם ספסלים ששם אכלנו את הארוחות כשהינו בבית, בנוסף הייתי מטפסת הרבה מאד על העץ הזה ועושה פעלולים. בכניסה לבית היתה לנו גינת פרחים מאד יפה ומגוונת. גרנו בעיר מאד ירוקה ויפה עם אגם ויער.

אני למדתי בבית ספר שבו למדו מכתה א' עד כתה י"ב. בבית הספר למדתי גרמנית, אבל כל השיעורים היו ברוסית.

אני מאוד אהבתי ללמוד ספרות, אבל שנאתי ללמוד אלגברה וגאומטריה. כשהייתי בבית הספר הייתי בתנועת נוער. בכיתות א'-ד' מקבלים סיכת כוכב שהיא הייתה סמל של המהפכה הסובייטית, לאחר מכן מקבלים עניבה אדומה שמסמלת דרגה גבוה יותר, ומהאוניברסיטה מתקבלים למפלגה הקומוניסטית.

בבית הינו מדברים רוסית ואבא שלי גם ידע לדבר רומנית מאד יפה וספרותית, אני שמעתי אותו מדבר אם אנשים אחרים ובנוסף סבא וסבתא שלי ידעו לדבר יידיש, אז שמעתי אותם מדברים עם אנשים אחרים ביידיש.

בגלל שסבא וסבתא שלי ושאר המשפחה המורחבת גרו מאד קרוב אז היינו נפגשים בכל סוף שבוע וחוגגים את כל החגים וימי ההולדת ביחד.

זיכרון משמעותי שלי הוא שסבא וסבתא שלי מצד אבא היו גרים בדירה משותפת שבתוכה היה להם רק חדר קטן עם ספה שהייתה נפתחתת למיטה, ארון ושני שולחנות, אבל יחד עם זאת כל חג היינו מתאספים אצלם כל המשפחה המורחבת והיה אוכל מאד מיוחד, אבא שלי ודודה שלי היו שרים ביחד והיה מאד שמח.

המאכלים שאני אכלתי היו המאכלים שאימא שלי הכינה, אני אהבתי את כל מה שהיא הכינה לי ועכשיו אני מבשלת את מה שהיא בישלה לי.

כשהיה חופש, תמיד היתי מבלה אותו עם אחותי וההורים שלי. היו לי כלבה וחתולה שמאד אהבה לישון איתנו ביחד במיטה והם הסתדרו מאד טוב ביחד לדוגמא שהיה קר החתולה והכלבה היו מתכרבלות ביחד כדי לחמם אחת את השנייה.

עלייה לארץ

כשהייתי בת 17 סיימתי את לימודי בבית הספר ועליתי לארץ בשנת – 1974 ביחד עם אימא שלי אבא שלי, אחותי וסבתא שלי מצד אימא שגרה איתנו ביחד.

היה לי מאד קשה לעלות לארץ מפני שהייתי צריכה למצוא מקום פה בארץ ישראל להחליט מה אני אלמד? איפה אני אלמד ואיפה אגור? ההורים שלי היו צריכים למצוא עבודה חדשה ומזג האקלים פה היה שונה ממה שהייתי רגילה אליו, בנוסף לכל זאת השפה הייתה זרה לגמרי והיה מאד קשה ללמוד אותה, להתאקלם בחברה ולרכוש חברים.

לימודים ותחביבים

התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן עברתי לגור בכפר סבא וללמוד אלקטרו פיזיולוגיה של המוח. כשהיתי במכינה הכרתי את סבא דרך חבר משותף. גרתי במעונות והוא היה בא לבקר.

מאז הילדות התחביב העיקרי שלי היה קריאת ספרים ובנוסף הייתי עושה גם עבודות יד, יצירה ותפירה. מאז ומעולם מאד אהבתי אופרה, ביקורים במוזיאונים וטיולים בחו"ל.

חתונה ומשפחה בארץ ישראל

התחתנתי עם סבא בשנת 1977 באולם מקסים בנתניה. קיבלתי צ'קים כמתנות לחתונה ויצאנו לירח דבש ליומיים בנואבה (כיום זה כבר לא בגבולות ארץ ישראל). לאחר החתונה גרתי עם ההורים שלי בכפר סבא ובזמן הזה סבא שירת שירות קבע בצבא. בתקופה זו קיבלתי מלגה ולמדתי תוך כדי עבודה וסבא קיבל משכורת מהצבא, כך התפרנסנו לאחר החתונה. לאחר סיום הלימודים  התחלתי לעבוד בבית חולים, שם עבדתי כל החיים וניהלתי מכון לבדיקות EEG (פעילות חשמלית של המוח).

במקביל לעבודתנו, בנינו משפחה לתפארת: שתי בנות ובן וכלבה. במשפחתנו אנחנו, מאוד אוהבים טויולים ונסענו פעמים רבות לחו"ל. בכל מדינה בה ביקרנו, הלכנו לבקר בהרבה מוזיאונים, בתי אופרה, אנו אוהבים להתרשם מהארכיטקטורה והנופים היפים. היינו מבלים המון זמן אכות אחד עם השני. עם הזמן המשפחה גדלה ונולדו לנו נכדים. את הבית שלנו בנינו בכפר סבא והיום כולנו גרים אחד ליד השני.

החיים בשנתיים האחרונות השתנו מאד עקב הקורונה, אנחנו היינו רגילים להיפגש כמעט כל סוף שבוע ומדי פעם גם באמצע השבוע. תמיד  נהגנו לאכול ארוחות משפחתיות בחגים, להשתתף בחיי התרבות ולנסוע לחו"ל. מאז פרוץ מגפת הקורונה, היום הרבה יותר קשה לחיות את החיים שהיינו רגילים אליהם. בכל זאת אנחנו משתדלים להיפגש הרבה ולהמשיך בחיינו הרגילים.

משפט שחשוב לי להדגיש הוא שהדמויות שהכי הערצתי היו ההורים שלי.

הזוית האישית

סבתא אלה: היה לי מאד נעים וכיף לעבוד ולהיפגש עם ליה נכדתי.

ליה הנכדה: היה לי מאד כיף לעבוד עם סבתא שלי ולהכיר אותה יותר לעומק.