מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא חיים גז, נולדתי בשנת 1954. הוריי הם מלכה ויעקב גז. אמי נולדה בירושלים והיא נצר לשושלת משפחתית שנולדה בטורקיה. אבי נולד בעיר נבל בטוניס. אביו וסבו היו מהאנשים החשובים של העיר וסבו חי גז היה הרב של העיר.

יש לי עוד שלושה אחים: יוסף, מזל ורחל. אחי יוסף נקרא על שם האח של אמי שהיה לוחם בארגון לח"י (לוחמי חירות ישראל). את כל הילדות שלי אני העברתי בסיפורים על גבורותיו מאחר ואמי העריצה את אחיה שנהרג, ולכן עם סיום לימודי בבית ספר תיכון, גוייסתי והייתי לוחם בגדוד שריון. התחלתי כמכונאי טנקים ובהמשך הייתי מפקד בחולייה טכנית.

באופן טבעי הייתי מחובר מאוד לאמי ולאחים שלה. גם הייתי בקשר עם האחים מצד האבא שלי. את תקופת ילדותי העברתי בשכונת נחלאות בירושלים. אהבתי מאוד לעסוק בספורט ובכל יום עם סיום הלימודים בבית ספר כי"ח (כל ישראל חברים) הגעתי למועדון קהילתי נובומסקי בירושלים ושם העברתי את מרבית היום.

עם הזמן קיבלתי החלטה שאני הולך לעסוק בספורט במועדון שנקרא י.מ.ק.א, לשם הייתי מגיע בכל יום. עם סיום לימודיי קיבלתי שיעורי עזר באנגלית. למדתי במקום לשחות ובשאר הזמן הייתי משחק כדורגל וכדורסל עד שעות הערב המאוחרות. היה לי חבר ילדות בשם בנצי, היינו נפגשים הרבה בסופי שבוע, בהמשך עם המעבר לבית ספר תיכון הכרתי חברים שאיתם הייתי בקשר רציף ויום יומי עד גיוסי לצה"ל.

אני זוכר את תקופת הלימודים שלי מכיתה א' -ה' והייתי תלמיד בינוני. בכיתה ה’ הועברתי לכיתה אחרת ושם הרגשתי תפנית ביכולותיי. סיימתי את לימודיי ביסודי כתלמיד מצטיין של הכיתה. אני זוכר במיוחד את המחנך שלי אדון שינה וגם את המורה לספורט שלי – צביקה, שאותו הערצתי כי הוא תמיד ידע לפרגן לי על יכולותי הספורטיביות.

החוויה המשמעותית שהייתה לי היא לימודי השפה הצרפתית. למעשה עד היום, יותר מ- 60 שנה לאחר סיום לימודיי בבית הספר, אני אוהב את המוזיקה הצרפתית.

שירות צבאי

גוייסתי לצה"ל בפברואר 1972 אחרי שסיימתי קורס מכונאי טנק פטון. מדובר בטנק שיוצר בארצות הברית וסופק למדינת ישראל כדי שתוכל להגן על עצמה מהאויביים שמסביבה. בתחילת השירות הייתי בגדוד שריון שהחזיק את קו ברלב. מדובר בבונקרים שהוקמו אחרי מלחמת ששת הימים שמטרתם להגן על מדינת ישראל מפני האויב המצרי. עם סיום שירות החובה שלי נשארתי בצבא שנה וחצי נוספת ושימשתי כבוחן טנקים של גדוד 184 בסיני.

עם סיום השירות הצבאי התלבטתי רבות במה לעסוק והחלטתי לגשת למבחני כניסה למשטרת ישראל מבחנים שעברתי בהצלחה והתחלתי לעבוד כחוקר עבירות פלילות.

בתחילה התמחיתי בחקירה של עבירות קלות ובהמשך שימשתי כחוקר בכיר ביחידה לחקירת פשעים חמורים בירושלים החוויה העיקרית ממקום העבודה הינה הערכה רבה שגילו מפקדיי ליכולותיי ושלחו אותי לקורס קציני משטרה. התקדמתי בעבודתי כקצין חקירות בכיר ושימשתי בהמשך כקצין חקירות בכיר במחוז ירושלים.

את אשתי רבקה לבית משפחת לוי הכרתי בשנת 1977 כאשר נרשמתי לתגבור לימודי השפה אנגלית. לאחר שהכרנו, היינו חברים כחצי שנה והתחתנו בחודש ינואר בשנת 1978. זו הייתה חתונה מפוארת עם שבעה נגנים וזמרים, השקעתי בחתונה זאת כסף רב אותו חסכתי מהתקופה של השירות הצבאי.

משנת 1979 ועד שנת 1993 נולדו לי ארבע בנות ובן. אימא של עילאי נולדה בירושלים בחודש ספטמבר 1981. אימא של ירין נולדה בחודש מאי 1985.

הגשמת חלום

האירוע המיוחד שאני זוכר הוא, שבשנת 2019 הצלחתי להגשים חלום שלא האמנתי שיהיו לי את היכולות להגשים אותו, והוא כתיבת ספר שמתאר פיענוח פשעים חמורים שחקרתי. אירוע השקת הספר היה בספרייה העירונית של העיר מעלה אדומים. באירוע היו כל בני משפחתי – אשתי,ילדיי, נכדיי וכל האחים ובנות זוגם. המיוחד באירוע הוא שהצלחתי להביא להשקת ספרי הראשון גם חברי ילדות, גם חברים מהצבא, גם חברים מעבודתי במשטרה וגם חברים מהמקום בו אני עובד כיום כמורה. למעשה, בנוסף למקצוע העיקרי שלי – קצין חקירות – אני גם סופר. בשנת 2006, לאחר 30 שנות עבודה כחוקר וקצין במשטרת ירושלים, החלטתי ללמוד בוינגייט חנ"ג ועם סיום הלימודים התחלתי לעבוד כמורה לחינך גופני בבהי"ס אופק ברנקו וייס.

סדר היום שלי כיום

שעות הבוקר מוקדשות לעבודה בבית הספר, שהינה עבודה מאתגרת. אני אוהב לשחק בשיעורי הספורט עם התלמידים ולהיות שותף מלא לפעילות שלהם. בסופי שבוע אני אוסף ארבעה נערים בוגרים עם צרכים מיוחדים (אוטיזם), לוקח אותם לקאנטרי ומלמד אותם לשחות. אני מרגיש סיפוק גדול על התרומה שלי לבחורים האלה.

התחביבים עיקריים שלי הם לקרוא ספרי מתח ולשמוע מוזיקה שקטה.

לשמחתי הנכדים שלי שנולדו גרים בקרבת מקום מגוריי. הקשר שלנו הוא על בסיס יום יומי, אני עושה הכל כדי לעזור להם עד כמה שאפשר.

בתקופת הקורונה הייתי מורה בבית ספר תיכון ולכן כשלא היה סגר מוחלט, לימדתי באופן מצומצם וכשהייתי בבית הקפדתי אני ובני משפחתי לשמור על הכללים כפי שפורסמו.

מסר לעתיד

חשוב לא לשפוט אנשים על פי מראה ראשון. לפעמים צריך לתת לכל אחד הזדמנות לדבר ולהגיד משהו על עצמו, ואז יהיה קל יותר להבין מהן יכולותיו וצרכיו של כל אדם באשר הוא. כצידה לדרך אקח איתי את העובדה שכילד – מעולם לא האמנתי שאגיע לאן שאני היום. תמיד לחשוב באופן טבעי ולא לוותר על הצלחה עתידית.

קובץ התיעוד המקורי

הזוית האישית

עילאי וירין המתעדים: מאוד נהנינו ולמדנו יותר על השורשים שלנו. אנו משחים שתיעדנו את סבא במאגר המורשת, ועל השתתפותנו בתכנית הקשר הרב דורי.

עם סבא בטיול בנחל אוג