מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי בכר יעקוב, קראו לי כך על שם הסבא. 

נולדתי בטורקיה בעיר אדירנה בשכונת בוסטן פזרי. 

הבית היה קרוב לאגם מרחק של בערך 500-600 מטר  ליד האגם היה יער גדול  כשהיינו ילדים היינו  מבלים שם עם ההורים , מטיילים,  שטים בסירות משחקים במים. השכונה שגרתי בה הייתה שכונה גדולה עם בתים יפים וגינות גדולות, רוב תושביה השכונה היו יהודים וחלקם התפרנסו מדייג. 

 

קרוב לשכונה היה בית כנסת גדול שבאו אליו אנשים מכל השכונות בעיר. היהודים בשכונה נפגשו בבית הכנסת

או בבתי קפה מיוחדים של יהודים ששם יכלו היהודים להיפגש לדבר ולהינות. 

לבית שגרתי בו היו שתי קומות,למטה היה סלון גדול עם מטבח גדול ושני חדרי אירוח, בקומה השנייה היו

3 חדרים,  הייתה לנו חצר גדולה עם הרבה עצי פרי. 

להורים שלי קראו ניסים ודונה, לאחיות שלי קוראים ברטה ולילי. אבא שלי היה קצב, הייתה לו חנות שם הוא

מכר בשר, אבא שלי היה איש פשוט שלמד בתיכון ובבית הספר. אמא שלי הייתה עקרת בית , שתמיד דאגה

לילדים היא הייתה שקדנית חרוצה ואחראית. היא בישלה הרבה דברי בצק כמו בורקסים ומאכלים עם ירקות

ובשר. 

ההורים שלי דיברו טורקית, ספרדית וצרפתית. אבא היה בלונדיני עם עיניים כחולות ולאמא היה שיער שחור

ועיניים חומות . כל האחים שרדו עד עכשיו.

אני והאחים שלי אהבנו דברי בצק, כמו בורקס וכל מיני עוגות והרבה סוגי ריבות, בגלל שאבא היה קצב היינו

אוכלים גם הרבה בשר. ההורים קנו את כל האוכל והדברים מהשוק שהיה בשכונה. 

היו לי הרבה חברים מבית הספר בגילי. החברים גרו בשכונה קרוב אלי. היו לנו הרבה מגרשי משחקים שבהם

היינו משחקים בשעות הפנאי בכדורגל וכדורעף. בחורף כשהיה קר מאוד היינו יוצאים משחקים עם שלג וגולשים

על מגלשיים.

 

למדתי בבית ספר איסמת אינונו , למדתי שם מתמטיקה גיאוגרפיה ושפה, כמו כל בית ספר בטורקיה התלבושת האחידה הייתה חולצה אחידה ששימשה את כל בתי הספר בעיר. בבית הספר הייתה משמעת חזקה וגם

הטילו עונשים כבדים. מי שהיה מפריע היו שמים אותו בפינה או מביאים את אמאאבא שלו. בטיולים של בית

הספר היינו נוסעים לפעמים לעיר או ליערות מבלים ומשחקים. יש מורה שאני זוכר במיוחד, המורה למתמטיקה שאהבנו, הוא היה מתנהג אל התלמידים בצורה יפה .

אהבתי ללמוד גיאוגרפיה מתמטיקה והתעמלות.

 

כשהייתי ילד הכי אהבתי לאכול מקרוני ושעועית שאמא הייתה מכינה לי . היינו אוכלים ממתקים מריבה וחומרים

דומים. 

 

אני זוכר, שבטורקיה היה שיר שעובר מדור לדור במשפחה שלי.

השיר היה בספרדית וקראו לו געגועים לארץ. בשיר היו שרים על הגעה לארץ ישראל וכמה זה חשוב .

 

אני זוכר שבתקופה שלי  נסענו הרבה על אופניים לכל ילד היה אופניים וככה ביקרנו חברים קרובי משפחה,

רכבנו לבית הספר באופניים ונפגשנו עם חברים אחר הצהריים.

 

את הבר מצווה שלי חגגנו בית הכנסת בעלייה לתורה ואחר כך ערכנו בבית מסיבה עם כל המשפחה והחברים. קיבלתי מתנות ונגמר …

כשעליתי ארצה לקחו אותי ואת העולים  לקיבוץ דורות ושם אחרי חצי שנה של התאקלמות למדינה החדשה

יצאנו להתיישבות והקמנו על שפת הכינרת קיבוץ חדש בשם קיבוץ האון .

בקיבוץ עבדתי בדיר עם כבשים, פרות וכו'. הייתי חולב את הכבשים ומביא את החלב לתנובה. כעבור שנה

יצאתי עם עוד כמה חברים להקים את קיבוץ נווה אור בעמק בית שאן. שם עבדתי בחקלאות בגן ירק גידלנו את

כל סוגי הירקות. השתתפתי גם בהגנה על הקיבוץ כנגד פורעים ערבים שניסו לחבל בשדות ולפגוע בנו. משם

עברתי לקיבוץ הגושרים בגליל ושם עבדתי בגידול דגי בריכות.

 

בשנת 1960 עם בואם של הורי לארץ עברתי לגור בבאר שבע  על מנת לעזור להורים.

בשנת 1959 התחתנתי עם אישתי, ארלט ונולדו לי 3 ילדים. היום אני גר בראשון לציון  ויש לי 7 נכדים.