מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה סיפור תיעוד על סבא שלי, עמוס טימסית ז"ל, אל מאגר המורשת של התכנית, וכך מנציח את זכרו.

סבא שלי, עמוס, נולד ב- 11 במאי 1954, בעיר תוניס שבתוניסיה. אח רביעי מבין שישה אחים. הוריו נולדו באירופה וברחו משם בגיל צעיר. לקראת שנת 1956 עלה לארץ עם משפחתו, הם עברו לגור בקריית גת שם הוא גר עד יום מותו. זו אותה עיר שבה הכיר את אשתו (סבתא שלי) וגידל את ילדיו. סבא שלי נפטר בשנת 2007.

בנעוריו למד סבי בתיכון רוגוזין בקריית גת, הייתה לו חבורה עם עוד כמה ילדים וביחד הם נהגו להקשיב לשירים של הביטלס שהגיעו אליהם מארצות הברית. המקצוע האהוב עליו היה מתמטיקה. הוא היה פעיל מאוד בתנועת הנוער "הנוער העובד" שחזר אליה גם אחרי הצבא והייתה לה מקום מאוד חשוב בחייו.

בשירותו בצבא היה חייל בגולני. בזמן תקופת השירות שלו נלחם במלחמת ששת הימים שבו איבד חברים רבים. הוא נלחם בהר החרמון, מאוחר יותר ההשתתפות שלו במלחמה השיגה לו הרבה עיטורי כבוד מהמדינה. הוא תיעד את המלחמה ביומן שכתב בזמן שנלחם, אליו מאוחר יותר הוסיף קטעים מהעיתונים אחרי שחזר.

לאחר שירותו הצבאי התחיל לעבוד ברכבת ישראל, עבודה בה השקיע הרבה זמן, בללמוד על הרכבות ועל כל דבר שקשור אליהן. בנוסף לזה עבד בו זמנית עם נוער בסיכון ופתח להם את ביתו, לילדים שלא היה להם עם מי לחגוג את החג.

אחד התחביבים הכי גדולים של סבא שלי היה גילוף בעץ. הוא נהג להכין צעצועים לילדיו וסבתא שלי תמיד אמרה שהיה לו חדר עבודה בו עבד על כל היצירות שלו, ושהיא מאוד מצטערת על כך שלא שמרה אף אחד מהן.

סבא שלי פגש את סבתא שלי כשהיא הייתה בתיכון והוא היה בן 24. הם הכירו דרך חברים ונהגו להיפגש ליד לוח המודעות באיזור שבו גרו בקריית גת. סבתא שלי מספרת שהוא תמיד נהג להביא לה עוגות כשהיא הייתה בבית הספר. אחרי כמה שנים, סבא שלי הציע לה נישואים, הם התחתנו והחלו להקים ביחד משפחה. הם גרו ביחד בקריית גת ושם סבא שלי נשאר עד יום מותו.

אבא שלי, יחיאל, הוא הבן הבכור. אחריו יש את דודי מוריאל ואחריו את האחות הכי קטנה, דודה שלי – רעות. הם תמיד נהגו לטייל ביחד בארץ ישראל כל שבת וסבא שלי סיפר להם דברים רבים שידע על הארץ.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בחטיבת הביניים יד גיורא, הרצליה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה ליאורה בראמי.