מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי עלה לארץ בגיל 4. הוא הגיע עם משפחתו מכווית בשנת 1936, בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ.

שורשי המשפחה והקשר שלה לכווית

במסגרת התכנית, סבא שלי סיפר לי על ארבעה דורות קודמים לו: אבא שלו, סבא שלו, סבא רבא שלו, שמוצאם מבושהר שבפרס (איראן). כולם היו  אנשים מאמינים, רבנים מוסמכים, עמודי תווך בקהילה היהודית, וגם עבדו לפרנסתם במסחר. בשלב מסויים אביו של סבי עבר לכווית, שם עסק במסחר בבדים. למרות שהצליח בעבודתו והיה בעל מעמד גבוה, המשפחה חלמה לעלות לארץ ישראל ולהתאחד עם חלק מהמשפחה שעלתה קודם לכן.

העלייה לישראל

המסע לארץ לא היה קל. מכיוון שהבריטים שלטו בארץ (המנדט הבריטי) והיה צורך באשרת עלייה. הם פעלו רבות על מנת להשיג את האשרה ובסופו של דבר הצליחו. בשנת 1936 הגיעו לארץ, לירושלים, והתיישבו בשכונת מחנה יהודה, שם קנו בית וחנות. אבא של סבי פתח חנות מכולת בשוק מחנה יהודה. מגיל קטן סבי עזר בעבודה בחנות. בתור תלמיד הוא עבד ולמד ובשלב מסוים אף עשה תואר באוניברסיטה. תוך כדי העבודה בחנות, התחתן והקים משפחה. הוא עובד בחנות זו עד היום.

חנות מכולת בשוק מחנה יהודה

בחשבון פשוט סבי הולך לחנות כל יום כבר כ-80 שנה. יש לו אינספור סיפורים וחוויות ובעיקר הוא יודע לספר על ההיסטוריה של המדינה מימי המנדט הבריטי, דרך הקמת המדינה, מלחמות ישראל, התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות והכל שזור מנקודת המבט של החנות. לדוגמה, בתקופת המנדט הבריטי כל הסחורה בחנות הייתה במשקל: סוכר וקמח, אורז, שמן ואפילו נפט נמכרו במשקל. לא היו כמעט מוצרים ארוזים. קליינטים באו עם כלים מהבית כדי למלא אותם במוצרים. לא היו אז שקיות ניילון וסבי מספר שהם הכינו לבד שקיות נייר ממחברות ישנות.

ההיסטוריה של המצור על ירושלים מנקודת מבטו של בעל מכולת בשוק מחנה יהודה

מהחלטת כ”ט בנובמבר (1947 ההחלטה באו"ם על חלוקת פלשטינה בין היהודים לערבים), עם הכרזת תוכנית החלוקה, ועד להכרזת המדינה ומלחמת השחרור, ערביי ארץ ישראל החלו בפרעות על הישוב היהודי וחסמו את כל הדרכים לירושלים. משום כך אי אפשר היה להעביר סחורות ואספקה לירושלים והחלה תקופה קשה של מצור על העיר. הסחורה בחנות החלה להיגמר, המדפים התרוקנו, היה קשה מאוד להשיג סחורה חדשה לחנות ואנשים היו רעבים ללחם. סבי מספר איך הוא ואביו ישבו בחנות ריקה ונשארו בלי סחורה למכור ובלי פרנסה. הרווח היומי שלהם לפעמים היה מכירה של שק ריק. מוצר אחד שכן נשאר למכור היה קופסאות שימורים של ריבות פרי מתוצרת אנגליה. למזלה של המשפחה, אימא של סבי שמרה שק קמח, איתו אפתה לחם. הלחם עם הריבות האנגליות היווה את המזון המרכזי של המשפחה. מדי פעם הצליחו להביא סחורות, דברים כמו אבקת ביצים, שמן קוקוס גבישי, קמח חום וסוכר גס, אך הן היו באיכות נמוכה מאוד. למרות שהסחורה הייתה מטיב ירוד, לאנשים לא הייתה ברירה והם נאלצו לקנות את מה שיש.

סבא מספר שיום שישי אחד הם חיכו לאספקת הלחם ושעות רבות הוא לא הגיע. כבר הייתה שעת צהרים ואנשים רבים המתינו ללחם שיגיע. סמוך לכניסת השבת הגיע לחנות הנהג של הלחם ואמר לסבי שיבוא מהר לרחוב הראשי כדי לקבל את הסחורה. סבי אסף מספר אנשים מהרחוב, נתן לכל אחד שק ריק והם רצו לעבר משאית החלוקה, שם מילאו את השקים כמה שיכלו, רצו מיד לחנות והתחילו לחלק להמוני אנשים את הלחם. הייתה התנפלות רבה, חלק מהאנשים שילמו וחלק לא, אך זה לא שינה לסבי – העיקר שהאנשים יקבלו את הלחם לשבת.

מכל הדברים האלו סבי למד להעריך את מה שיש ולא לחמוד. לפעמים אם יש אנשים שאין להם, אז לתת בחינם ולא לחשוב על 'איך יכולתי לעשות עוד קצת כסף'.

הזוית האישית

רועי: היה לי מאוד כיף לבלות זמן עם סבא שלי ולהקשיב לסיפורים שלו. הייתי מאחל לו רק בריאות ושימשיך לזכור ולספר את הסיפורים שלו.