מאגר סיפורי מורשת

הילדות ובית ההורים

שמי שבתאי: אני קרוי על שם אדם שהיה בדרגת קרבה משפחתית לאחד מסבי, מצד אימי דייזי למשפחת רווח. במשפחה המורחבת ישנם עוד ארבעה בני דודים באותו השם. (שבתאי אמיר, רווח, אלאלוף ועוד).  אני נולדתי בשנת 1944, האח החמישי במספר מתוך 10 במספר- צבייה ז"ל, פנינה ז"ל, חיים ז"ל, שמחה ז"ל, שבתאי, יונה, יהודה, שרה, ורה.

הורי, יעקוב ודייזי רווח – אמר, ילידי שנת 1914 מהעיר היוונית סלוניקי, הגיעו לארץ בשנת 1932.

המשפחה עברה להתגורר בעיר תל אביב, בשכונת שפירא שנקראה אז "הבוסתן היווני/ספרדי". שם הורי וכל תושבי השכונה שהתגוררו בצריפים, דיברו את שפתינו, לדינו, למרות קיבוץ הגלויות. המאכלים הנפוצים שהיו למשפחות הבוסתן הספרדי/יווני: פסטליקוס (בורקס יווני עם תרד), חמין בשבת, פתיתים עבודת יד, קציצות ועוד.

מבחינת הווי מקומי, המפגשים השכונתיים התקיימו בדרך כלל בבית הכנסת המאולתר, בצריף, וסיפקו אחווה קהילתית.​

אבי עבד כנגר והיה הבעלים של "נגריית עדנה" במרכז וולבלסקי שבתל אביב. הנגרייה התמחתה ברהיטים מתקפלים, כסאות ושולחנות (שהיו נפוצים באותה התקופה), וסופקו למסעדות באזור. כמו כן הנגרייה סיפקה את ארגזי הסבונים של בית החרושת "שמן", אותם בנה אבי-יעקוב, משאריות עצי ארז הלבנון. אמי הייתה עקרת בית ותופרת והייתה מומחית בהכנת מאכלים יוונים אותנטיים.

הבילוי החברתי היה הליכה רגלית של כשעה עם אחיותיי הבוגרות, ללונה פארק ביפו.

תחנות נוספות בחיי

בשלב מאוחר יותר,  עברנו לעיר רמת גן, לרחוב יהלום (קריניצי). התגוררנו בדירת קרקע קטנה כ- 75 מטר הממוקמת בבניין בן 3 קומות וצמוד לגן ציבורי "גן אברהם". חברי הילדות שלי היו בני משפחת דיין: משה דיין שהיה הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, אסי דיין הבמאי והשחקן, חברי הטוב, אודי דיין, יחזקאל שפיגל וברוך. כשעזבנו את מגורינו ברמת גן קיבלתי מתנות ערכיות, "מתנות של פעם" ממשפחת דיין שאותם אני זוכר עד היום. אופניים עם גלגלי בלון, פנס עם מנגנון מנואלה ויוני דואר. ​

בשנת 1954 עברנו  לעיר באר שבע, העיר העתיקה רח' החלוץ. צמוד לביתנו היה מועדון אומני מוסיקה והופעות ידוע בשם "ההזדמנות האחרונה", שם  הופיעו מדי פעם להקת "החלונות הגבוהים" אריק אינשטיין, ג'וזי כץ, שמוליק קראוס, צמד עופרים, אסתר ואבי עופרים, והזמר אריק לביא. אנו מחלונות הבית נהנינו ממופעים וקונצרטים מוסיקאליים ומהחוויה הבוהמית של אותם ימים.

הילדות בקיבוץ

את תקופת לימודי הראשונה עשיתי בבית הספר היסודי שברחוב יהלום ברמת גן. בשנים אלו לכל ילד היה ילקוט/תיק מרובע מעור שניתן לנשיאה על הגב.

את תקופת לימודי בחטיבת הביניים והתיכון עשיתי בחברת הנוער שבקיבוץ ניר יצחק. שם התגוררנו כקבוצה וקיבלנו חינוך קיבוצי חקלאי עם העשרה רחבה ואפשרויות רבות, כגון לימודי נגינה על גיטרה, רישיון לטרקטור, התנסות בעבודה חקלאית – גן ירק (גידולי ירקות) ובכרם הענבים.

התקופה בקיבוץ זכורה לי לטובה. מעבר ללימודים, לחברה ולהתנסות החקלאית, מאוד אהבתי את הארוחות שבחדר האוכל הקיבוצי, במיוחד הספגטי החם שהיה מוגש לחברי המשק, ולמרות זאת אין כמו הפסטליקוס היווני מבית הורי.

מעולם לא עזבתי את חברי בקיבוץ, נם בקשר עד היום, אך מקורח הנסיבות: סיום לימודים, צבא חתונה והקמת משפחה, נפרדו דרכינו.

סבא שירת בצבא כלוחם בתפקיד קשר היחידה (חיל הקשר). הוא היה בחטיבת הנח"ל, עזר לאנשים והציל אותם בקרב בגבול ישראל.

סבא הכיר את סבתא, שהייתה אז חיילת, אחות בסורוקה בבאר שבע בחיל רפואה. הם התחתנו כשסבא היה בן 27, וגרו בבאר שבע לאחר החתונה. לימים נולדו להם שני ילדים. כיום יש לסבא חמישה נכדים.

היום, אני עסוק ברכיבה על אופנועים, לנגן בגיטרה ולשיר, לפתור תשבצים ובעיקר לשהות עם המשפחה, ילדים ונכדים.

מצגת- תיעוד הסיפור המלא:

הזוית האישית

אורי: במהלך התכנית הכרתי יותר את סבא. סבא: מאוד גאה שאורי בחר לתעד את חייו במסגרת תכנית הקשר רב דורי, ואפילו סבתא החלה לרשום פרוט על חייה כילדה. אורי מצטט חלקים מסיפור חייו של סבא בישראל, כמו כן מתייעץ איתו יותר. בעיקר לגבי ישובים בארץ המעניינים את אורי, והקשר ביניהם מאוד התחזק.