מאגר סיפורי מורשת

שמי מושון מאיר, נולדתי בשנת 1939 בבולגריה, בעיר סופיה. אני משתת, השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי גיא ויספלד.

עליתי  לארץ ישראל בשנת 1948 בהיותי כבן 9 שנים. עליתי ארצה עם הוריי ואחי שהיה גדול ממני ב 11 שנים, ועם אחותי נעמי שהיתה גדולה ממני בתשע שנים. השינוי הגדול בחיי, אחרי העלייה לארץ, נבע מההבדלים בין החיים בישראל לבין החיים בבולגריה. אני זוכר שבארץ אז לא היה מספיק מזון וחילקו את האוכל עם תלושים של מנות. לא היו מספיק מצרכים להכנת מאכלים, התחבורה הציבורית הייתה בראשיתה ולא הייתה עדיין חקלאות מפותחת.

תהליך העלייה עצמו היה קשה לי מכיוון שאף על פי שהאונייה הייתה גדולה, היו בה יותר עולים ממה שהיא יכלה להכיל. השינה באונייה הייתה על גבי דרגשים ולא היה נוח לישון. האוכל היה בצמצום רב ורוב האוכל היה מבוסס על דגים שדגו מהים ולכן הוא לא היה מאד מגוון (מאז המקרה אני לא אוכל דגים). ההפלגה הייתה ארוכה והיתה מלווה בפחד, מפני שהאנגלים לא נתנו אז לעלות לארץ. אם האונייה הייתה נתפסת האנגלים היו שולחים את האוניה עם העולים לקפריסין.

בית הספר שלי היה רחוק מהבית, למרות המרחק הגעתי כל יום בזמן. הייתי תלמיד מחונן. הכנתי שיעורי בית תמיד והקשבתי בשיעורים. כשסיימתי את לימודיי בבית הספר התגייסתי לצבא. הטירונות הייתה מלווה בהרבה אימונים. לימדו אותי איך להשתמש בנשק, הלכנו למרחקים גדולים עם ציוד רב וכבד על הגב. החלוקה בצבא הייתה לפי מקצועות והתמחויות. אחרי ההכשרה הראשונית לי הוצבתי ביחידה.

לאחר שחרורי הכרתי את אשתי דיצה שהייתה בת 17 ואני הייתי בן 22. התאהבנו ואחרי שנתיים התחתנו. התחלתי לעבוד בתחום האלקטרוניקה בחברת "אלתא", עבדתי בחברה 45 שנים. פרשתי לגמלאות בשנת 2005. במסגרת העבודה נסעתי בעולם ועבדתי בחנויות אלקטרוניקה רבות. מהמסע למדתי שבע שפות.

הזוית האישית

סבא מושון: נהניתי מאוד מהמפגשים בזום עם ילדי הכיתה, ובעיקר נהניתי ממורתך שיזמה את כל הגיבוש הזה.

גיא: נהניתי מאוד עם סבא ועבודת החקר היתה לי מאד מעניינת. היה לי כיף לכתוב, מושון הוא סבא טוב מפנק אוהב ועושה הכל כדי שהיה לי טוב.