מאגר סיפורי מורשת

שמי עדי שמיס, השנה בתכנית הקשר הרב דורי הבאנו את סיפורו של סבי יוסף ז"ל, יחד עם אבי עמית העמקנו ולמדנו עוד פרטים מרתקים על סיפור חייו – סיפור זה מוקדש לסבא יוסף, יהי זיכרו מבורך!

קצת רקע על סבא יוסף

סבא יוסף (השם העברי שלו הוא יוסף והשם הרוסי שלו הוא אוסייה).

סבא נולד באומן שבאוקראינה (בזמן שהוא נולד אוקראינה הייתה רוסיה) בשנת 1928 (לפני 95 שנה) ונפטר ב-3 בינואר 2017, בעיר לוס אנג'לס שבקליפורניה בגיל 89.

הוריו היו זאב שמיס (סבא רבא שלי שכינויו היה סבא שמיס/בבה), ואסתר שמיס (לבית לווין, שכינויה פירה שהיא סבתא רבא שלי).

בימי חייו סבא נולד באומן, גדל בתל אביב, התחנך בגניגר ובמקווה ישראל, ייסד, הקים וגר בקיבוץ יפתח, עבר לניו יורק, ומשם לניו אורלינס, הקים בית בהרצליה פיתוח ומשם עבר ללוס אנג'לס שם נפטר.

לידתו של סבא

סבא ג'ו נולד בשנת 1928 באומן לאימא שלו אסתר לווין שלא הייתה מוכנה (נפשית) להיות אימא וגם לא רצתה שיעשו לו ברית מילה.

זאב, אביו של סבא שלי שכנע את אסתר לעשות ברית מילה לסבא. ברית המילה התרחשה, אך בסוף זאב לא יכל להגיע אליה מכיוון שנרדף על ידי המשטר הסובייטי.

המשטר נתן לזאב לעזוב את ברית המועצות לפלסטינה מתוך ידיעה שעזיבתו של זאב ומשפחתו תפתור להם את הבעיה איתו (הבעיה עם זאב היתה שהוא היה ציוני והסוביטים לא אהבו ציונים), אז סבא ומשפחתו חיכו לזאב כדי לעזוב לפלסטינה.

בזמן שסבא ומשפחתו חיכו לזאב התברר שאסתר, אמו של סבא, לא הייתה מוכנה או רוצה להראות חום ואהבה כלפי סבא, אז דודה שלו בתיה (ששמה גם בוזיה) לקחה עליה את הטיפול בו, בתיה הייתה בת 13 כשהתחילה לטפל בסבא.

המסע לארץ

המסע לארץ ערך מספר שבועות. זאב, אסתר וסבא הקטן שטו בספינה מאודסה לאיסטנבול (ששמה באותה עת היה קושטה) ולאחר שחיכו כמה שבועות עלו על ספינה נוספת שלקחה אותם ליפו.

החיים בתל אביב הקטנה עד גיל 14

כשהגיעו סבא ומשפחתו לתל אביב דירתם הראשונה הייתה ברחוב יונה הנביא שבדרום העיר. למרות שהוריו היו בעלי מקצועות חופשיים (אמו הייתה רוקחת ואביו היה עורך דין) הם היו צריכים לעבוד בעבודות פשוטות כי לא נתנו להם לעבוד במקצועות בהם הוריו היו מנוסים.

מאוחר יותר התיישבה המשפחה ברחוב יוסף הנשיא ואז ברחוב פרוג.

בנוסף גרה המשפחה גם ברחוב ברנר וברחוב דיזינגוף והם עברו בית כל שנה. לבסוף מצאו את עצמם במעונות העובדים בצפון תל אביב. במעונות גרו כל מנהיגי היישוב ולמעשה זו הייתה תל אביב הפועלת.

כל בוקר סבא היה הולך לים ואחרי זה לבית ספר. המורה של סבא בכיתה ג' הייתה אמו של הסופר יורם קניוק, והיא השפיעה עליו מאוד. בכיתה ד' סבא עזב את הבית ספר בו הוא למד (בית ספר "שלוה") ועבר לבית ספר "מרכז" שבו הוא למד עד כיתה ח'. בכיתה ח' סבא עבר לבית ספר "נורדאו", בבית ספר זה היו הרבה ילדים של עולים חדשים כמוהו.

המעבר למקווה ישראל

באמצע כיתה ח' החליט סבא לעזוב את הבית עקב יחסים לא טובים עם אמו. הוא רצה ללמוד בקיבוץ גבת אך הגיע לקיבוץ גניגר. החוויה בגניגר לא הייתה טובה כי בחברת הילדים לא קיבלו אותו בגלל שהיה ילד חוץ (ילד שלא מהקיבוץ).

באחד מביקוריו של אביו (זאב) שם ביקש סבא לעזוב וכך הגיע לבית ספר מקווה ישראל. מקווה ישראל היה אז פנימיה אך בהתחלה לא היה מקום לסבא לישון שם אז כל לילה הוא נסע הביתה וישן שם. אחרי מספר שבועות נמצא מקום לסבא והוא החל לישון בפנימיה.

לכיתה של סבא היו שלושה חדרי שינה גדולים שכולם נדחסו אליהם, סבא הרגיש קרבה גדולה לרוב הילדים כי סיפורי חייהם היו דומים, סבא מתאר את התקופה הזאת כתקופה חדשה בחייו. השנה השנייה של סבא במקווה ישראל השאירה לסבא זכרונות מאוד גדולים, הדריך אותו משה רודניק והכיתה יצאה לטיולים בכל רחבי הארץ. סבא מספר על טיול שבו הגיעו למנזר מרסבא, נחל קדרון, מעיין פארה והגיעו למנזר קרנטל. סבא מתאר חוויות מחשלות כגון שינה בטבע, רחצה במעיינות ומחסור במזון.

סבא וחבריו לכיתה לקחו דוגמא מהכיתות הבוגרות שהתארגנו בסוף כל שנה כגרעין ליציאה לפלמ"ח ולעלייה להתיישבות. כהכנה להצטרפות לגרעין, סבא עבד תקופה בפלחה וגם למד מכניקה כדי שיוכל להיות עצמאי ולעזור לגרעין הצעיר לצמוח.

הצטרפות לגרעין

בסוף שנת הלימודים של 1944 (השנה השנייה של סבא במקווה ישראל) החליטו הוא וחבריו על הקמת הגרעין שאמור היה להתגבש בקיבוץ גבת. הם נשארו תקופה לעבוד במקווה ישראל כדי לאסוף כסף בשביל הקמת הגרעין ובמקביל סבא גם הדריך בתנועת הנוער 'מחנות העולים', סבא נקשר לקבוצה שלו במחנות העולים אך בסוף בחר ללכת עם הגרעין לקיבוץ גבת.

סבא מספר כי לקיבוץ גבת הם הגיעו אחרי השבת השחורה בשנת 1946. סבא מספר שבעקבות מאסרם של רבים מחברי הקיבוץ על ידי הבריטים חברי הגרעין לקחו את מקומות העבודה שלהם. סבא גם מספר שבגבת הם נבדקו על ידי רופא כדי לקבל את הפרופיל הרפואי שלהם לקראת גיוסם לפלמ"ח.

בגרעין היו חיי תרבות תוססים מאוד כולל מסיבות בימי שבת, האזנה למוסיקה קלאסית וסדנאות על ידי מדריכים מאוד רציניים. סבא גם מספר על פעולות צבאיות (לא חוקיות) על הורדת מעפילים מאונייה בחוף נהריה וקרב עם ערבים שהתרחש במכתש הקטן. סבא גם זוכר ניווט ועלייה למצדה כחלק מהתרגילים שלהם.

הפלמ"ח

סבא היה בהכשרת גבת שבה למדו נערים ונערות את היסודות הצבאיים כדי להפוך לכוח לוחם. הכוח הלוחם הוא חטיבת יפתח של הפלמ"ח, סבא היה קשר בפלוגה ג' של הגדוד הראשון של חטיבת יפתח.

כחלק מהפעילות הצבאית של סבא הוא השתתף בפעולות ובקרבות הבאים: קרבות בגליל המערבי, קרבות במשמר העמק, מבצע "מטאטא" וכיבוש מלכיה. בנוסף השתתף סבא במבצע "דני" ובמבצע "חירם".

סבא מספר כי הקרב על מלכיה נכשל והכוח שסבא היה בו נסוג עם הרוגים ופצועים רבים. למחרת היום נודע לסבא שהכריזו על מדינת ישראל בזמן שהם היו בקרב.

סיפור אחד שסבא מספר היה על יציאה להגנה על קיבוץ מנרה כדי להסתער על שייח עבד. במהלך הפעילות שמעו סבא וחבריו שמפגיזים את קיבוץ יפתח ואמרו למפקדם שהם חוזרים כדי להגן על הקיבוץ. המפקד איים עליהם שיוכרזו כבוגדים, דבר שהעונש לו הוא מוות ביריה. למרות זאת סבא וחבריו ירדו להגן על הקיבוץ מההתקפה.

העלייה ליפתח

העליה ליפתח התרחשה ב-18 באוגוסט 1948 בשתיים לפנות בוקר.

הקבוצה שהכילה את הכשרות גבת ואשדות עלתה לבקעת קדש ומצאה את העץ היחידי שנתן צל באזור והניחה שם את כל חפציה. העץ נקרא עץ הקיטבאגים. כל היום הראשון עבדו אנשי יפתח להקים את הבתים והאוהלים הראשונים.

"בערב הסתלקו הרבה מאוד אנשים והחבורה לא ידעה כמה אנשים נשארו. הרוגים מעייפות נרדמו כולם, הייתה גם רשימת שמירה אך כנראה שהשומרים גם ישנו. רק שהתעוררנו למחרת בבוקר הופתענו להיווכח שנוצר שם קיבוץ"  (ציטוט מתוך הספר בית בערים).

סבא תרם להקמת הקיבוץ בדרכים שונות ומשונות, מצד אחד עבד בפלחה וכרועה צאן, מצד שני פעל להביא לקיבוץ כלי נשיפה כדי להקים תזמורת. סבא גם יזם את הקמת הספריה ביפתח וקריאתה על שם אליעזר ארקין, החלל הראשון מן ההכשרה.

בשנת 1958 עזב סבא את הקיבוץ, תחילה לתל-אביב ומשם לניו יורק ללימודים.

החיים אחרי יפתח

את יפתח סבא עזב אחרי 10 שנים בגלל שרצה ללמוד באוניברסיטה. סבא הבין שהוא רוצה ללמוד באוניברסיטה לאחר שפגש בחור אמריקאי מקיבוץ גשר הזיו שפתח את עיניו לגבי האפשרויות הטמונות בלימודים אקדמיים.

תמונה של מכתב שכתב סבא למזכיר הקיבוץ על כך שהוא עומד לעזוב המכתב היה על כמה דפים אז אני יראה רק את הדף הראשון והדף האחרון עם החתימה של סבא.

הדף ראשון של המכתב שכתב סבא למזכיר הקיבוץ

הדף האחרון  במכתב עם חתימתו של סבא

סבא עבר לארצות הברית למד לתואר הראשון בניו יורק ולתואר השני בניו אורלינס. בניו יורק סבא הכיר את רחל לבית יעקובי והתחתן איתה. נישואים שהביאו לעולם את הדוד שלי גיא ואת אבא שלי עמית.

בסוף שנות השישים של המאה העשרים חזרה המשפחה לישראל והשתקעה בהרצליה פיתוח. סבא השתלב בעולם העסקי, עבד תקופה במכון היצוא הישראלי ולאחר מכן כיזם. בסוף שנות השמונים של המאה העשרים היגרה המשפחה לארצות הברית והשתקעה בלוס אנג'לס שם חיי סבא עד סוף ימיו.

סבא נפטר בתאריך 3/1/2017.

יהי זיכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

עמית שמיס, אבא של עדי: שנינו מאוד נהנו לעבוד ביחד וללמוד על סבא ועלי ואנחנו מרגישים שאני יודע הרבה יותר על סבא והחיים שלו ושהעבודה לימדה אותי הרבה מאוד ולא רק על סבא.

הייתי מאחל לסבא חיים טובים, שהוא יחיה להרבה זמן ושיהיה לו חיים קלים בלי בעיות.

הייתי מאחל לעדי שיצליח בכל משהו עושה ושיהיה שמח.