מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק אסור על שם סבא שלי, הכינוי שלי הוא איזי. כשהגעתי ארצה הייתי ילד קטן בן 8. אימצו אותי בקיבוץ דברת, והמשפחה שאימצה אותי הייתה מדרום אפריקה. להם היה קשה להגיד 'יצחק' אז הם החליטו לקרוא לי איזי. נולדתי בעיר אלכסנדריה שבמצרים, תאריך הולדתי הוא 21.7.1934. התחלתי לחזור לחגוג ימי הולדת בגיל 8, כשהגעתי לקיבוץ דוברת, במצרים לא היה נהוג לחגוג ימי הולדת.

בימים ההם היו בעיות ליהודים במצרים, בזמנו הקונסוליה הצרפתית הייתה עוזרת ליהודים לצאת ממצרים והוריי הוציאו אותי עם אחת מהאחיות שלי והעלו אותנו על אונייה בדרך לאיטליה.

משפחתי

אני האח השישי במשפחה, אנחנו שבעה אחים ואחיות. הרגשתי קטן במשפחה אבל הוריי נתנו יחס שווה לכולם. האחים והאחיות הגדולים שלי שמרו על הקטנים במשפחה. האח הכי גדול במשפחה – כשהיה בן חצי שנה נפטר. לפניי נולדו להוריי ארבעה ילדים –  אהובה, יוסף, רבקה ויעקב. הם היו גדולים ממני, הם שמרו עליי ועזרו לי בכיתה א', כי זה היה מנהג למשפחות יהודיות במצרים. במהלך ילדותי עד כיתה ג' למדתי בבית ספר יהודי והשמיעו לנו שירים מהחגים שבארץ ישראל כמו השירים של ט"ו בשבט. אהבתי מאוד לשיר, הייתי שר בבית הכנסת הגדול ששמו אליהו הנביא שבאלכסנדריה. היום, אני שר את השירים האלה לנכדיי.

השירות הצבאי

התגייסתי לצבא בשנת 1952, לקחו אותי לצנחנים ואחרי שנה בצנחנים לקחו אותי לקורס חבלה בחיל ההנדסה הקרבי. נשארתי לשרת בחיל ההנדסה. נכנסתי לשירות קבע ונשארתי 28 שנים בחיל ההנדסה. השתחררתי בדרגת אלוף משנה ובכבוד רב. בזמן שירותי בצבא השתתפתי בחמש המלחמות הבאות: סיני 1956,  ששת הימים בשנת 1967, מלחמת ההתשה שהייתה בסיני ב- 1973, מלחמת יום הכיפורים 1973, מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. במלחמת יום הכיפורים נפגעתי ואז לקחו אותי לטיפול במשך שנה וחצי בבית חולים צבאי למשך שלושה חודשים.  חשוב לי לציין שכל זמן הפציעה ואחריה צה"ל טיפל בי יוצא מן הכלל עד שחזרתי לבריאות שלמה.

כיצד הכרתי את סבתא

בשנת 1961 היה לי ערב חופשי מהצבא ואני הלכתי למועדון, קראו למקום "בת פיקה" ושם אני רואה זוג מבוגרים בני 60 פלוס עם בחורה יפהפיה. הלכתי וביקשתי מהם אם אני יכול לרקוד עם הבת שלהם ובזמן הריקוד שלי איתה שאלתי אותה מה שמה. היא לא ענתה ואפילו לא אמרה מילה, כי היא לא ידעה מילים בעברית. אחר כך שאלתי אותה באנגלית מה שמך, והיא ענתה: "אליזבת". היא הייתה תיירת מהולנד, בת 21 שגרה אצל דודים שלה בארץ. ניגשתי אל הדודים שלה ושאלתי אם אני יכול לפגוש אותה והם אמרו לי: "תשאל אותה".כששאלתי היא אמרה כן. במהלך המפגש שלנו היא סיפרה  לי שהייתה ארבע שנים במחנה הריכוז בברגן בלזן ובמזל הם שוחררו על ידי האמריקאים לפני ששלחו אותם לאושוויץ.

הזוית האישית

ליבי: היה לי כיף בתכנית הקשר הרב דורי, למדתי על חייו של סבא במצרים ובישראל, על ילדותו, על חייו בצבא ועוד הרבה דברים מעניינים. במהלך התכנית התקרבנו אני וסבא הרבה יותר ממה שהיינו. נהניתי מאוד כי הרגשתי שהוא מאוד התרגש שהוא עושה איתי את תכנית הקשר הרב דורי ולפני לא התעניינתי בחייו של סבא כמו עכשיו.

סבא איזי: במהלך המפגשים של תכנית הקשר הרב דורי, הגעתי לשלושה דברים חשובים. במשך המפגשים למדתי והבנתי יותר את נכדתי הקטנה ליבי. כשהגעתי ביום הראשון למפגש הראשון ראיתי משהו בנכדתי ליבי שלא ראיתי קודם. אני מבקר אותה ואת משפחתה הרבה, ותמיד היא התנהגה אליי כמו נכדה מהממת לסבא המבוגר שלה. אבל כשהגעתי למפגש הראשון היא התנהגה אליי כמו הסבא הזקן שלה וראיתי איך היא דואגת לי.

במשך כל המפגשים הרגשתי ממש כיף להימצא בחברת ליבי ולראות אותה: איך היא מתחברת לחברות שלה מהשכבה ואיך היא התעניינה בכל ההרצאות וההסברים שהיו במפגשים, ושתמיד אהבה לענות על כל שאלה. נהניתי מאוד מעצם קיום המפגשים וזה קירב אותי הרבה יותר לליבי נכדתי הקטנה והאהובה.