מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייו של מרק גולדברג – סבא שלי

סבא מרק והנכד דניאל
סבא מרק ורעייתו
מברה"מ לישראל - מחשש לביטחון

שמי דניאל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפורים מחייו של סבא שלי, מרק, אבא של אבא שלי.

מרק גולדברג בן משה נולד בתאריך 17.12.1941 בניטבה, שבסיביר ברוסיה. אביו, משה גולדברג מבלרוס, ואמו חנה ציפקין, מוויליקיה לוקי, רוסיה.

ביולי 1941, שכשהכוחות של הגרמנים התקדמו ללינינגרד,  משה גולדברג התנדב לצבא ברית המועצות. באוגוסט 1941 הוא נפל בקרבות עם הגרמנים כיוון שלחיילים הרוסים לא היה מספיק נשק ותחמושת ושלחו אותם נגד טנקים גרמניים עם מקלות ומעדרים, כך שלאחד מתוך חמישה היה רובה להשיג לבד בקרב נגד הגרמנים.

בינתיים חנה ציפקינה גולדברג הייתה בהריון והגרמנים התקרבו ללנינגרד. אמרו לה לצאת מלנינגרד כי היה מסוכן מדי להישאר שם. היא ניסתה לשכנע את הוריה ואת ההורים של בעלה לעזוב איתה, אבל בסוף רק המשפחה שלה עזבה איתה והמשפחה של בעלה נשארה בלנינגרד. אבא של בעלה, שנשאר בלנינגרד, מת מרעב עקב המצור הקשה שהיה על העיר, אבל הציל את שלוש בנותיו ואישתו.

בסוף אוגוסט עד לתחילת ספטמבר 1941 עזבו חנה ומשפחה את לנינגרד על הרכבת האחרונה שיצאה מלנינגרד והגיעו לאיזור של האורלים וסיביר. הם השתקמו בעיר קטנה באיזור שנקראת ניטבה. ב-17 בדצמבר 1941 נולד התינוק מרק גולדברג.

הילדות

כשמרק התינוק נולד, הייתה מלחמת העולם השנייה. הוא נולד מאוד חלש, כי לא היה הרבה מה לאכול. כדי שמרק יתחזק, סבתא שלו הייתה מחליפה בשוק את התכשיטים שלה בחלב, בגלל הרעב וחוסר במזון לאמו לא היה מספיק חלב להנקה. עקב כך, מרק התחזק ושרד לעומת תינוקות רבים אחרים שלא שרדו.

לאחר ארבע שנות מלחמה, מרק ומשפחתו חזרו ללינגרד והוא התחיל ללכת לגן ילדים. בקיץ הגן היה יוצא לשהות בפרוור לנינגרד בשם פושקין, ושם בלילות, מרק היה שומע פיצוצים – הצבא הרוסי היה מפוצץ את המוקשים שהגרמנים שמו באיזור.

מרק זוכר שבילדות הוא וחבריו לגן היו מתחפשים. בכל חג היו עושים חגיגות ולכל חג הייתה התחפושת המתאימה לו. מרק שיחק במשחקים וצעצועים שז'מה ופט'ה (הדודים שלו), שהיו קצינים בצבא הרוסי, שלחו אליו מגרמניה, שבה הם שירתו זמן קצר גם לאחר סיום המלחמה.

בניית משפחה והעלייה ארצה

בשנת 1973 מרק ורעיה (סבתא שלי) החליטו להתחתן ומיד התחילו לאסוף מסמכים על מנת לקבל אישור יציאה מברית המועצות לארץ ישראל. בהתחלה השלטונות הקומוניסטיים לא נתנו להם אישור יציאה. הם היו חייבים להסתובב בין כל מוסדות השלטון במשך חצי שנה, ורק אחרי שהם נסעו למוסקבה ונפגשו עם סגן שר הפנים, הם קיבלו את האישור לצאת מברית המועצות ולעלות לארץ ישראל.

לאחר שעלו לארץ, הם למדו באולפן וגרו במרכז קליטה באבן יהודה. מרק לא גמר ללמוד (לכן הוא עושה הרבה שגיאות כתיב ודיבור) וקיבל עבודה בתור מהנדס מתכנת בטכניון שבחיפה. רעיה סיימה אולפן וסיימה את סמינר גורדון, מפני שהמקצוע שלה היה מורה לפסנתר. היא התקבלה לעבודה בבית ספר דגניה בקריית חיים כמורה למוסיקה. באותן השנים, נולדה להם בת – אילנה (דודה שלי) ואחרי שנתיים נולד להם האבא המופלא שלי – מיכאל גולדברג.

שירות צבאי

בשנת 1976, כשמרק היה בן 35, הוא התגייס לצה"ל לטירונות, כשאבא שלי עוד לא נולד. לאחר הטירונות מרק היה בקורס תותחנים והיו לו עוד הרבה חברים בערך בני גילו ששירתו באותו קורס, גם הם היו עולים מרוסיה.

המ"מ שלהם היה צבר והם כולם היו עולים חדשים, ובגלל שהם היו חיילים מצטיינים אבל מבוגרים, ולא צייתו באופן מוחלט ומלא לפקודות שלו – לכן קרא להם "בנדה רוסית". אחד מהם דיבר רק יידיש ורוסית. כשהמפקד היה פונה אליו הוא היה עונה ביידיש בלשון היתולית.

בשנת 1982, כשאבא שלי היה בן 5, סבא מרק השתתף במלחמת לבנון הראשונה – שלום הגליל. לאחר מכן הוא היה בלבנון פעמיים במילואים ובשנת 1989 סיים את שירותו הצבאי בצה"ל.

סיפור עם מוסר השכל

כשמרק היה בצבא, כל בוקר היה צריך לקום לטקס הרמת דגל. כשהוא ראה איך הדגל עלה על התורן ועליו היה מצויר מגן דוד ולא דגל אדום עם פטיש וחרמש מוצלבים (דגל ברה"מ לשעבר) – הוא הרגיש גאווה ושמחה שהוא בארץ ישראל ולא בשום מקום אחר, וריחם על יהודי כלשהו אחר שהיה נמצא בארה"ב או בדנמרק, או בגרמניה, או באוסטרליה, ולא עולה לארץ אבותיו.

סבא מרק אומר שחלק מהנוער של ימינו שנולד בארץ מקבלים את קיומה של מדינת ישראל כדבר מובן מאליו ולא יודעים איך זה מרגיש להיות אזרח מסוג ב' במדינה אחרת ולהרגיש לא מוגנים מהשנאה של הגויים. הם לא מבינים את חשיבות קיומה של מדינת ישראל שהיא מדינת היהודים, המהווה מקלט לכל היהודים בעולם.

הזוית האישית

דניאל הנכד המתעד: אני חושב שלמדתי הרבה מהתכנית. היא קירבה אותי לסבא מרק ואני יכול לראות שלעבר שלו יש משמעות רבה ועמוקה.

מילון

חרמש
חרמש הוא כלי חקלאי המשמש לכיסוח של דשא או קציר של יבול. הוא מורכב מלהב מעוקל המותקן על מוט ארוך, על מנת שהאיכר יוכל לעבוד בעמידה. השימוש בחרמש נעשה באחיזת ידיותיו כך שהלהב בערך מקביל לקרקע, והזזת הזרועות מצד לצד. החרמש הופיע באירופה במהלך המאות ה-12 וה-13. בתחילה שימש בעיקר לכיסוח דשא אולם במאה ה-16 החליף את המגל בקצירת יבול. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבא התרגש כשראה שהדגל עלה על התורן ועליו היה מצויר מגן דוד, ולא דגל אדום עם פטיש וחרמש מוצלבים “

הקשר הרב דורי