מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד רבנר, נולדתי בשנת 1944, ברוסיה בבוכרה, עלינו לארץ שנה לאחר קום המדינה בשנת 1949, כשהייתי ילד בן חמש.

העלייה לישראל

היום, אני גר ברמלה עם שלושה ילדים ושישה נכדים ונכדות בכל הצבעים ומכל העדות והמינים. נולדתי ברוסיה בעיר בוכרה להורי. לאמי קראו דבורה. ולאבי זאב. אחותי נולדה במחנות פליטים באוסטריה ואחי פלסטינאי נולד בפלסטין כשהם היו פליטי שואה. אני בעצמי הייתי במחנות הפליטים עד גיל חמש. המצב שם היה לא כל כך נעים ומקבל. משם עלינו לארץ באוניית מעפילים קטנה הגענו למחנה עולים בעתלית. משם הגענו לרמלה בשנת 1949.

היה טיפה קשה בהתחלה, אבל עכשיו יש לי שם מלא חברים וכל ילדיי גדלו שם. ומאז אני גר בעיר – כאן גדלתי, התחתנתי וגידלתי שלושה ילדים. כשהגענו לארץ אימא שלי עבדה כמורה לבישול בבית ספר. אבי עבד בתור שמאי. קבלת הפנים שלנו הייתה די קשה, בהתחלה לא הייתה עבודה, לא היה אוכל והמצב הכלכלי היה דיי קשה.

כעבור 12 שנה סיימתי את לימודי בתיכון והתגייסתי לצבא. שירתי בדרום הארץ סיימתי את הצבא בשנת 1966. לאחר השחרור, נסעתי לקנדה ולמדתי שם באוניברסיטת מגיל סיימתי את לימודי שם בשנת 1970 וחזרתי לארץ ועבדתי בכל מיני עבודות.

בצעירותי

ההיכרות עם סבתא סלבי

הייתי מדריך ראשי בתנועת נוער ובאחד הימים כשהיינו בפעילות ביער בן שמן. אחת העובדות הביאה את החברה שלה וזאת הייתה סבתא. שם הכרנו ואחרי זמן רב נפגשנו שוב בדיסקוטק שזה היה מועדון שהיה שייך לאבא שלה. המשכנו להיפגש עד שהתחתנו. כך הכרתי את אישתי סלבי.

התחתנו בשנת 1972, בכל התקופה הזאת שיחקתי כדורגל בקבוצת בית"ר רמלה. ובנוסף שיחקתי בתאטרון רפרטוארי ביידיש. הופעתי בהצגות רבות וכל פעם מחדש היה מרגש לעלות על הבמה, הרגשתי כמו כוכב על הבמה.

בשנת 1973 ליאתי בתי הבכורה נולדה בעיר רמלה ווהייתה כאחות טובה מאוד לאחייה הקטנים. בשנת 1976 בני האמצעי דניאל נולד. בשנת 1983 נולד בני הקטן גידעון. הם פרשו את כנפיהם וחוזרים כל שבועיים – מרגש לראות את המשפחה הגדולה שיצרתי.

הזוית האישית

מילה: היה כל כך כיף לדעת על הילדות והעבר של סבא ובכל היה חוויה מדהימה.

סבא דוד: מפגשים מאוד מעניינים, פגשנו אנשים מעניינים. מסתבר שההיסטוריה שלנו מאוד דומה אחד לשניי ואנחנו מקווים שאתם הצעירים הדור הבא אתם הניצחון שלנו!