מאגר סיפורי מורשת

סבא יעקב (מצד אבא) נולד בירושלים בתאריך 26/3/1948 (ט"ו באדר ב' תש"ח) לזלפה אסנת ויוסף צמח כהן אמבאלו. הוריו התגוררו באפגניסטן בעיר הראט.

כשהם רצו לעלות ארצה שכרו מורה דרך והתחזו לבהאיים מכיוון שליהודים היה אסור לעבור מעיר לעיר. כשעלו לארץ היו להם שני ילדים, משיח ויצחק התינוק. העלייה לארץ הייתה רגלית ואילצה טיפוס על הרים מושלגים כשאמו תופסת את שמלתה בשיניה ויצחק התינוק בתוך שמלתה. המסע ארך שלוש שנים כשהם מתארחים בכל מיני מקומות במהלך הדרך עד שהגיעו לארץ. כשהגיעו לארץ הבריטים אסרו את האב בבית סוהר באשמת כניסה לא חוקית לארץ אך מכיוון שלא היה לאן לגרש אותו שחררו אותו.

סבא יעקב בעבר עם אמו

המשפחה התגוררה בירושלים בשכונת הבוכרים בדירה בעלת חדר אחד ונוספו למשפחה מרדכי, שושנה וסבא יעקב. הדירה הייתה בקו האש של פגזי הירדנים ובזמני הפגזות הם נאלצו לברוח לדירה של "דוכטר עמה" (בת הדוד) מכיוון שהפגזים לא הגיעו לשם.

אחרי מלחמת העצמאות הם עברו לגור בקטמון בבית של ערבים שברחו בעקבות המלחמה ונוספה למשפחה האחות הקטנה חנה. כשבניו השתחררו מהצבא הצליח לחסוך ולקנות שתי משאיות, ולאחר מכן קנה חנות דגים ועופות בה עבד עד סוף חייו.

אמו של סבא יעקב, סבתא זלפה הייתה עקרת בית ונהנתה לעזור רבות לסביבתה, בין היתר היא עסקה בשידוכים, התנדבה לבשל על פרימוסים מאכלים מסורתיים לשמחות ולאזכרות בבית הכנסת "ישועה ורחמים" של העדה האפגנית והרבתה בחסדים. כשהיה סבא יעקב בגן חלה ואושפז כחודש בבית חולים כשמסומן על מיטתו "מחלה מדבקת לא להתקרב", את הכדורים לא היה שותה אלא מחביא מתחת למיטה. בבית החולים הוא למד שירי שבועות ושירי ילדים שהוא זוכר עד היום ואוהב ללמד את נכדיו.

בל"ג בעומר אנשי העדה האפגנית נהגו ללכת לקבר רשב"י בטבריה תוך כדי שירים, ריקודים וניגונים בתופים ומצילתיים ברחובותיה, לאחר מכן היו עורכים סעודה גדולה.

כחייל שירת כרגם בחיל השריון, במלחמת ששת הימים נלחם בסיני וכדור שהמצרים ירו עליהם פגע במקלע של סבא שהיה על הטנק, הם שהו בתעלה כשמידי פעם הם יורים פגזים והמצרים יורים עליהם בחזרה.

במלחמת יום כיפור סבא יעקב גויס לצבא ושהה מספר חודשים בשמירה על גבול מצרים. לילה אחד הוא חלם שאבא שלו שנפטר בא אליו ומאחל לו מזל טוב יש לך בן, בחלומו סבא יעקב ביקש ממנו שידאג למוהל ששון שיבוא למול את בנו, אביו ענה לו שלא מוצאים את המוהל. כשחזר לבית סיפר לסבתא שושי על החלום והיא אמרה לו שהיא באמת בהריון, יוסי נולד ואכן סבא הזמין את המוהל ששון אך המוהל שכח להגיע לברית ובסוף הבן שלו מל את יוסי.

מנהגים שנהוגים בבית סבי, בשבת מברכים על נטילת ידיים כשיושבים מסביב לשולחן ומחלקים את הלחם ליתר הסועדים כשהוא טבול במלח וזעתר לפי הגיל ואומרים "בכבוד" בצרוף שם הסועד.

סבא משה ואחיו התאום שירתו בהגנה ועבדו בדואר, הם ניצלו את היותם תאומים זהים להברחת נשק ליישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. אחד החזיק שק עם מכתבים והשני החזיק שק עם נשקים, כאשר הבריטים רצו לבדוק מה יש בשק היה ניגש האח עם שק המכתבים לבדיקה ולאחר מכן האח עם שק הנשקים היה אומר להם שהוא כבר נבדק והיה עובר עם שק הנשקים ללא בדיקה. סבא משה המשיך לעבוד בדואר והיה אחראי על מכונת שכפול מסמכים שנקראה "סטנסיל", באותם ימים על מנת לצלם מסמכים היה צורך להגיע לסניף דואר שיש בו את המכונה.

סבתא ויקטוריה עלתה לארץ מעירק בגיל 20, מכיוון שהבריטים הגבילו את עליית היהודים היא לא קיבלה דרכון ולכן עלתה בעלייה לא חוקית דרך ארצות שונות בעזרת ארגון עולים מחתרתי. היא הגיעה לקיבוץ וחיפשה את אביה ואחיה שעלו ארצה לפניה, אמה עלתה שנתיים מאוחר יותר.

הזוית האישית

רעות כהן: היה לי ממש מסקרן ומעניין לשמוע את הסיפור.

סבא יעקב ואני במסיבת הסידור