מאגר סיפורי מורשת

שמי אור גפני, ואני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, אלי אלבז.

תאריך הלידה של סבי הוא 7.10.1951, הוא נולד במרוקו, קזבלנקה. לאבא שלו קראו יצחק ולאימא שלו קוראים מרים, יש לו ארבעה אחים: שמואל, מאיר, דני ויוסי. בשנות ילדותו במרוקו התחילו הפרוגרומים ביהודים והממשל המרוקאי אסר עלייה לישראל. כך התבצעה העלייה של סבי ממרוקו בספינות מעפילים לארץ ישראל. האוניה עברה ממרוקו למרסיי – צרפת ומשם לישראל.

הם הגיעו לארץ בשנת 1955. הם הגיעו לבאר שבע, בבאר שבע גרו בשיכון, שמונה נפשות, יחד עם סבו וסבתו, בשלושה חדרים. היה מאוד צפוף. הם בישלו בפתיליה, והיו גם מחממים את המים בדוד בעזרת פתיליה. הם כיבסו את בגדיהם בתוך גיגית עם קרש וסבון והיו תולים על חבל לייבוש. הצעירים במשפחה למדו את השפה העברית בבית ספר והמבוגרים למדו מהילדים. העלייה הייתה מכמה מדינות והיה קשה לתקשר אחד עם השני ועם השכנים.

בשנת 1956, כשהם היו רק שנה בארץ, פרצה מלחמת מבצע קדש בסיני וגייסו את אבא שלו לצבא וכל המשפחה דאגה לו. בבאר שבע גרו כמה שנים וכשסבי היה בן 12 הוא ומשפחתו עבר לגור ביפו. ביפו אבא שלו, יצחק, עבד בחנות נעליים בבעלותו, ואמו מרים הייתה עקרת בית.

אבא של סבא היה אדם צנוע, שקט, אדיב, עוזר לזולת ודתי. היה מתפלל כל יום (ועד יום מותו) בוקר וערב בבית כנסת. אמו מרים, אישה עדינה וצנועה, בישלה ודאגה לכולם והייתה אופה ומכינה המון מאכלים ועוגיות מרוקאיות ליום יום, לשבתות, ולאירועים. חבריו של סבי היו מהכיתה ומהשכונה, הם שיחקו הרבה כדורגל, וחלקם נשארו בקשר עד היום.

סבי היה ב"שומר צעיר", ונפגש עם חבריו פעם בשבוע לפעילות. פעם-פעמיים בשבוע היו יוצאים לטיולים והיו מקימים מחנאות ולומדים הישרדות בשטח. את בר המצווה סבי חגג בחיק משפחתו וחבריו, הוא למד את הדרשה ואת פרשת השבוע. שבוע לפני הבר מצווה היו הכנות – להכין עוגות ועוגיות מרוקאיות. ביום חמישי בבוקר, סבי הלך לבית כנסת לתפילת שחרית וגם המשפחה באה. אחרי השחרית סבי עלה וקרא בתורה, בסיום התפילה המשפחה וחברים קרובים באו לביתו והתחילו לשתות ולאכול. כל הדרך מהבית כנסת לבית היו שרים וצוהלים, והדליקו נרות גדולים לבר המצווה שסבי החזיק אותם בזמן התהלוכה. אמו קנתה לו שרשרת מזהב.

סבי התגייס לצבא לחיל התותחנים, והשתחרר בדרגת סמל ראשון. הוא עשה מילואים עד גיל 50 בערך, בגאווה גדולה. בבחרותו, סבי נהג לרקוד במועדונים בתל אביב. את סבתי ציפי הכיר במועדון ריקודים. בתקופתו היו מכירים במועדונים, תנועות נוער, בצבא ובשכונה. נהגו לחזר בעזרת שליחים (שהחבר ימסור מכתב או שיגיד לה). בתקופה של אז היה מותר רק לרקוד ביחד ולגעת בידיים ולא היה מותר יותר מזה. היה יותר ריחוק ומשמעת והיה יותר כבוד להורים. בקושי היה אפשר לדבר עם ההורים, הייתה יותר סודיות. ההורים לא היו מעורבים ביחס של ילדיהם בנוגע לאהבה.

בשנת 1977 סבא וסבתא התחתנו. נולדו להם ארבעה ילדים: חלי, איציק, דני וצדי, ויש להם שבעה נכדים. כיום סבתא שלי וסבא שלי גמלאים שמתנדבים לכל מיני פעילויות והם גרים בבת ים.

הזוית האישית

סבא אלי: מאוד נהניתי מכל המפגשים והריאיונות, והיה לי מאוד כיף להיזכר בילדותי עם נכדי, אור.

אור הנכד המתעד: היה לי כיף גדול להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, נהניתי והסתקרנתי מאוד לשמוע את הסיפורים של סבא ולראיין אותו.