מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור כהן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, פירחיה רז. סבתי נולדה בשנת 1945, בירושלים לבית משפחת חוג'ה.

סבתא פירחיה מספרת על ילדותה  בירושלים

"נולדתי בירושלים, זה היה לפני קום המדינה בשנת 1945. מה שזכור לי, זה שגרנו בשכונת נחלאות בירושלים וזו הייתה תקופה שלא היה חשמל בבתים, לא היו עוד מים בברזים וכדי להאיר את הבית היה צריך להדליק עששית.

בשביל מים היו כמה בתים שהיה בהם מים אז הינו צריכים להביא בדליים מים הביתה. זכור לי, שהיה לנו בבית מקרר, אבל היה צריך לקנות קרח, כדי לקרר את המצרכים. אז היינו מביאים שליש בלוק קרח והשארנו במקרר.

הינו קונים הביתה נפט והיה לנו פח קטן של נפט והאחים שלי הגדולים היו קונים את הנפט. לא היו לנו טלפונים ולא היו רכבים פרטיים, ירושלים הייתה הרבה יותר קטנה ולכל מקום הגענו ברגל.

היו לי הרבה חברות בשכונה ובבתים. לא היו לנו כל כך משחקים, אז הינו יוצאות לשחק ומשחקות בחוץ: חמש אבנים, מחבואים, קפיצה בחבל, הייתה אווירה מקסימה, טובה, בריאה, אהבנו להיות יחד, לשחק לשיר ולהשתולל. לא הייתה טלוויזיה היה רק רדיו, זו הייתה תקופה אחרת.

אני למדתי בבית הספר אוסישקין וכמובן הייתי מגיעה ברגל לבית הספר וחוזרת ברגל לבד, מפני שבקושי היו אז אוטובוסים ורכבים היו בודדים ממש".

חגים

"אני מאוד אהבתי את חג הפסח. הינו מתאספים בבית והיו באים אלינו דודים ובני דודים ואהבנו שהשתתפו כמה שיותר כי זה היה מאוד שמח. היה לנו מגש גדול מנחושת עתיקה שהינו שמים בו את כל הברכות של פסח והמגש הזה עד היום אצלי ואני שומרת אותו עד היום. אהבתי בפסח את המאכלים המיוחדים, הקובה המסורתי שלנו מאורז ובשר וזו מסורת שעד היום אני מכינה לנכדים. סבתא הייתה מטגנת מציות, אהבנו לשיר ואהבנו לקרוא את ההגדה שזו הייתה מסורת לשיר את כל השירים והחגיגה הייתה עם חיפוש האפיקומן.

בה' באייר ביום העצמאות היינו יוצאים לרחובות יפו וכל העיר הייתה ריקודי הורה וריקודי עם במעגלים וזו הייתה חגיגה וחוויה נפלאה לרקוד ולשמוח עד עלות השחר, זה היה נפלא, אז היו מצעדים ביום העצמאות וכל החברים הינו יורדים העירה לראות את המצעד.

בסיוון חגגנו את חג השבועות כל שנה, אימא שלי הייתה מכינה כאדה, המסורת הייתה כאדה שהיינו מכינים מבצק שמרים ממלאים בכמה סוגי גבינות בצורה של בורקס ואת זה היינו אופים על גחלים זה היה טעים וטוב לשבועות. יחד עם זה היינו מכינים מאכלי גבינה וזו הייתה חגיגה ומה שעוד יפה היה בשבועות, שאצל סבתא היה עץ השסק אז זו הייתה חגיגה, כי בשבועות השסק מבשיל והיינו קוטפים ואוכלים.

מה שזכור לי מהחופש הגדול זה שהיינו נוסעים לחיפה ברכבת. היו לי שם שתי דודות והיינו מתארחים אצלן. היה מאוד כיף שם והיינו נוסעים שם לים ומבלים עם בני הדודים שלנו וככה הינו מעבירים את מרבית החופש. חברי השכונה שלי היו השכנות שלי והינו הולכות ביחד לבית הספר והינו משחקות יחד ומדברות יחד ונהנות יחד.

ימי הנעורים והשירות בצבא

בנעורי אהבתי במיוחד להיות בתנועת נוער הינו גם בבני עקיבא. מה שאהבתי בתנועות נוער היה הטיולים שלנו, למדתי נגינה על חליל ואהבתי מאוד לשיר. התחביבים שהיה לנו זה היה לקטוף פרחים, אספנו בולים וסידרנו אותם  באלבומים מיוחדים. כל תקופת הבגרות הינו בתנועת הנוער אז זו הייתה הבגרות שלי.

הגענו לתקופת הצבא, התגייסתי כמובן ושמחתי מאוד מתקופת הטירונות בשירות הסדיר שלי, שהייתה בקיבוץ נחשולים. עבדנו במטע הבננות כעזרה לקיבוץ. אהבתי מאוד שבני המשפחה באו לבקר אותי, דבר שהסב לי עונג רב. לצערי, הייתי תקופה קצרה בצבא, תקופה של ארבעה חודשים, מאחר ואמי חלתה והייתה זקוקה לעזרתי זו הסיבה שהשתחררתי לאחר תקופה כל כך קצרה.

בתקופת השירות הצבאי

החיים הבוגרים

לאחר הצבא התחלתי לעבוד בבנק לאומי, אהבתי מאוד את העבודה ובמיוחד את צוות המחלקה שהתחברנו ולאחר שעות העבודה נפגשנו לבילוי משותף ונעים.

את רמי בעלי הכרתי במסיבה זו הייתה תקופה של מסיבות בבתים וכך היו ההיכרויות בזמנו. ביולי שנת 1970 התחתנו. זו הייתה תקופה של אירועים צנועים, זה היה בגן השושנים בתלפיות, שונה מאוד מהיום. הייתה אווירה שמחה, הזמנתי כמובן את כל החברה מהבנק ואת כל המשפחה הענפה. כך כעבור תקופה מסוימת נולדו שלושת ילדי המקסימים, המשכתי לעבוד עוד שנים רבות בבנק עד ליום פרישתי לפני כ- 20 שנה.

החיים לאחר הפרישה

מאז פרישתי מהבנק החלטתי להכיר את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה, מלבד חוגים וקורסים שונים נרשמתי לחברה להגנת הטבע, לטיולי מטיבי לכת טיולים מאוד מלמדים ומאוד מאוד מעניינים.

הזוית האישית

ליאור כהן: אני וסבתי התקרבנו מאוד אחרי העבודה. נפגשנו הרבה ונהננו לעבוד יחד.