מאגר סיפורי מורשת

סיפור החיים של פועה חפץ

חלק א'

בשנת 1941 נולדתי להורי משה ושולמית מלבסקי קראו לי על שם אמו של אבי כשהייתי בת שנתיים נולדה אחותי מריה סבא וסבתא לא היו לי הם נפטרו בפולים חלקם לפני השואה וחלקם בשואה

גרנו בראשון לציון בשכונת אברמוביץ. בשכונה היו מספר בתים בני קומות השאר היו בתים פרטיים. בין הבתים היו שדות ופרדסים. אנחנו גרנו בבניין קומות בדירה מרווחת ויפה עם חדרים, מטבח, שירותים ומרפסת. לאבי היה עסק של חומרי בניין, בלוקים, מרצפות ורעפים, מגרש העבודה היה קרוב לבית. פעם לא היו אזורי תעשייה, התעשיות היו קטנות והיו בין בתי מגורים. אימי לא עבדה, היא ניהלה את משק הבית. עבודות הבית היו קשות ומכובדות וגזלו הרבה זמן. בשלו על פתיליות ופרימוסים ותנורים לא היו. עוגות אפו בסיר מיוחד-סיר פלא. המקרר היה קטן ולא יעיל במיוחד, לכן צריך לבשל כל יום. במקרר היו גוש קרח וכך קירר.

את הכביסה כיבסו בחצר הבית, כשאת המים הרתיחו בדוד על האש ואת הכביסה שפשפו ביד בגיגיות, קראנו לזה פיילה, בישיבה על שרפרף.

אוכל אכלנו ושבענו. אמי בישלה אוכל בטעם מאוד מזרחי אירופי. בילדותי היה מבחר מצומצם של מצרכים. פירות וירקות היו רק לפי עונה: ירקות ופירות קיץ וירקות ופירות חורף. המבחר שאתם מכירים לא היה אז לכן גם הגוון במזון לא היה. היו מעט חנויות מזון – חנויות המכולות היו קטנות ומצומצמות, לא לקחנו לבד מהמדף מצרכים, בקשנו מהחנווני הוא היה מביא לנו כל מצרך וערך חשבון. חלק גדול מהמצרכים נקנו בנפרד: ביצים ממגדלי התרנגולות, חלב ממגדלי הפרות. חלק מהסוחרים היו עוברים בשכונה עם סוס ועגלה ומוכרים מרכולתם.

חלק ב'

גרתי בשכונת אברמוביץ, למדתי בגן הילדים ובבית הספר חביב שהיו מוסדות החניך היחידים בראשון והראשונים בעולם שלימדו עברית. חברי היו ילדי הכיתה, אבל אף אחד מהם לא גר בשכונה רובם גרו רחוק, כך שרוב הימים שחקנו ילדי השכונה בגילים שונים.

שחקנו בכדור, קלס ושאר משחקי חצר, בערך בגיל 10 התחלנו בחברות ללכת לבקר אחת את השנייה, המרחק היה רב. בכיתה ו' נכנסתי לצופים והייתי חברה בתנועה עד כיתה יא', שלוש שנים כמדריכה.

חגיגת בת המצווה שלי חגגנו בחצר הבית את התוכנית הכנתי לבד- חידונים, בדיחות, ריקודים ומשחקים. הכיבוד היה כריכים עוגות ומים, מתנות קיבלתי ספרים רבים רובם ספרי עיון. בבית ספר חביב הייתה "אגודת בריאות" ילדים שעזרו לאחות בית הספר בהפסקה השתתפתי באגודה 3 שנים.

חלק ג'

בצעירותי שמענו ברדיו שירים בעברית, אהבנו במיוחד את הזמרת יפה ירקוני, להקות צבאיות ועוד… בצופים רקדנו ריקודי עם אני השתתפתי בלהקה שהופיעה על במות בראשון בימי העצמאות וגם במכבייה. כל יום בשעה 13:30 נצמדו המבוגרים לרדיו למשך 10 דקות לתכנית חיפוש קרובים. אנשים פרסמו שמות של קרובי משפחה של אנשים שהלכו לאיבוד בשואה.

חלק ד'

את אלי חפץ הכרתי בצבא בבאר שבע. התחתנו בשנת 1964 ומאז אנחנו גרים בראשון, יש לנו 3 בנים נהדרים: בני, רפי ואייל. הם נישאו למיכל, עידן ונורית וילדו לנו 9 נכדים נפלאים: אדווה, נדב, פז, אור, אורן, רון, נעמה, יעל ואלון. היחסים במשפחתנו טובים וכולם אוהבים את כולם, עוזרים אחד לשני ואוהבים. הוריי נהגו לבלות עם בני המשפחה ואותנו לקחו להמון הצגות וקונצרטים בתל אביב. אנחנו כבר לקחנו את הילדים שלנו במכונית לים, לבריכה, לטיולים בארץ ויצאנו לסרטים והצגות.

חלק ה' – מלל בעקבות תמונה

סיפורה של פועה

תמונות של פועה מהתקופה שהיא הייתה בצופים, כאשר היא הייתה בכיתה ז' פתחו את השבט הראשון בראשון – זה היה צריף מאחורי בית העם. היא הייתה שם 3 שנים חניכה ו-3 שנים מדריכה, היא נהנתה מכל רגע. ביום העצמאות כל הילדים מתנועות הנוער לבשו את התלבושות המקוריות של התנועה, הדליקו לפיד (לא הייתה אז המצבה שיש היום), הדליקו לפיד, זה היה ברחוב רוטשילד והם עמדו ליד הלפיד חצי שעה במשמר כבוד לנופלים. כשנגמר יום הזיכרון כל תנועות הנוער עשו תהלוכה ברחובות ראשון והם צעדו, רקדו ריקודים בגן המושבה גן העיר היום ובכל מיני מקומות.

בצופים הם עשו מחנאות למחנאות הם נסעו במשאיות, שם בקושי היו תנאים: הם בנו משמיכות אוהלים (הם ישנו באוהלים), בקושי היו מים, אכלו מעט מעוד קופסאות שימורים – אבל הם נהנו מכל רגע. וחלק גדול מפעולות הצופים היו בחופי ראשון – הם אהבו ללכת לשם, להחליק, לשקוע, לשחק מול תחנת מכבי אש (היום) היה שם יער – חורשת אקליפטוסים – הם קראו לזה יער, שתלו אותם (את האקליפטוסים) כדי למנוע את נדידת החולות – דיונות לראשון. הם ערכו שם המון פעולות ומאוד נהנו, שמחו – עד היום היא בקשר עם חלק מהחניכות שלה, מהחברים והחברות שלה מהצופים.

הזוית האישית

עומר שילה, אופיר חדד ורון חפץ, שמעו את סיפוריה של פועה חפץ ותעדו אותו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.