מאגר סיפורי מורשת

סבתי קרויה סימה על שם סבתא שלה מצד אמה, שנספתה בשואה בשנת 1942. סבתא שלי נולדה בישראל ב- 10.8.1954, בת הזקונים במשפחה. היא זוכרת שתמיד קיבלה יחס שונה משני האחים שלה והייתה הכי מפונקת. לאחותה הגדולה קוראים יעל, ולמרות פער הגילאים ביניהן, שהוא 12 שנה, הקשר שלהן מעולה עד היום. יעל גידלה את סבתא שלי ותמיד אומרת שסבתא שלי הייתה מתנת בת המצווה שלה. יעל התחתנה כשסבתא שלי הייתה בת 7 ועברה לגור באמריקה. לסבתא שלי היה מאוד קשה עם הריחוק הפיזי ביניהן ולמשך הרבה שנים הן שמרו על קשר דרך מכתבים. לאח של סבתא שלי קוראים שוקה והוא מבוגר מסבתא שלי ב-7 שנים. היא זוכרת שהם לא היו חברים טובים וקרובים בילדות אך כשהתבגרו, הפכו לחברים טובים. שוקה נפטר מסרטן לפני כמעט שנה.

סבתא שלי ומשפחתה חיו בתל אביב בשיכון שנקרא "מגורים" שנבנה עבור עובדי עיריית תל אביב, שם עבד אביה. כילדה, היא אהבה מאוד ללכת לבקר את אביה בעבודה, כמנהל עבודה בסלילת כבישים בעיריית תל אביב. היא אהבה לנסוע במכבש. אמה של סבתי לא עבדה והייתה אחראית על גידול הילדים. בביתם בתל אביב היו שני חדרי שינה, אחד לילדים ואחד להורים.

סבתא שלי מספרת שהיא מאוד אהבה את האוכל של אמה, בעיקר את החמין שהכינה כל שבת שהם קראו לו צ'ולנט (חמין אשכנזי). עוד זיכרון הקשור באוכל שיש לסבתא שלי הוא שכל יום שישי הארוחה התחילה עם גפילטע פיש עם חזרת.

כששאלתי את סבתא שלי על זיכרונות מבית הספר שלה, הפתיעה אותי מאוד העובדה שסבתא שלי זוכרת את כל השמות של המחנכות שהיו לה (והיא כמעט בת 68). בתחום הלימודי, סבתא שלי מספרת שהיא הייתה התלמידה הכי חכמה בכיתה, כך גם הכירה את סבא שלי.

סבא שלי עלה לארץ עם משפחתו מדרום אפריקה ואחיו הקטן למד עם סבתי בכיתה. מאחר וסבתי הייתה חזקה מאוד בלימודים, התבקשה על ידי המורה לעזור למשה, אח של סבי, שהיה עולה חדש והתקשה מאוד בלימודים כי לא ידע עברית. סבתא שלי הייתה הולכת לבית של משה פעמיים בשבוע והיא וסבי התאהבו. סבי וסבתי רצו להתחתן אך היה חשוב לסבתא שלי לשרת בצבא. היא שירתה בחיל האוויר כמטאורולוגית והיא השתחררה אחרי שנה. סבי וסבתי התחתנו בתל אביב בשנת 1973, כשסבתי הייתה רק בת 19. בגיל 20 ילדה סבתי את בתה הבכורה, אמי. שנתיים ושמונה חודשים לאחר מכן נולד דוד שלי, אבי.

סבתי וסבי החליטו לעזוב את הארץ לדרום אפריקה, שם הם גרו 6 שנים. בשנים אלה נולד דוד שלי, איתן. אחרי 13 שנות נישואין, סבי וסבתי התגרשו וסבתי חזרה לישראל עם שלושת ילדיה. היא מספרת שזו הייתה תקופה מאוד לא קלה בחייה והיא חוותה משבר קשה, אך הייתה חזקה בשביל ילדיה. בישראל, סבתא שלי התחילה לעבוד באוניברסיטת בן גוריון, שם היא עבדה עד לפני חודש, כשיצאה לפנסיה. סבתא שלי מספרת בגאווה שיש לה שבעה נכדים, ארבעה ילדים מאמי ושלושה מאבי. היא מאוד קרובה לנכדים שגרים בארץ ומתגעגעת מאוד לילדים של אבי, החיים בקליפורניה.

יובל: אני ראיינתי את סבתא שלי, מצד אמי, ששמה סימה במסגרת עבודת השרשים והקשר הרב דורי בביה"ס אשל הנשיא.