מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה:

שמי יפה משה, שם החיבה שלי הוא בופי. קראו לי יפה על שם סבתי  ז"ל. נולדתי בישראל, בעיר עפולה, בתאריך 9.2.1959. היינו שמונה נפשות במשפחה: זוג הורים, שלושה אחים ו שלוש אחיות. אחי הבכור יעקוב (לצערי הוא נפטר),  שמר עלינו בילדותנו, עזר לנו בשיעורי הבית ובעיקר שיחק איתנו. גדלתי במשפחה חמה ומאוחדת, היה לי ממש כיף עם האחים והאחיות שלי. כולנו גרים עד היום בעפולה.

גדלתי בעיר יפה וגדולה, בעיר עפולה. גרנו בבית קטן, היינו שמונה נפשות והיה לנו מאוד צפוף. אני ישנתי יחד עם אחיותיי באותו החדר. האחים שלי ישנו יחדיו בחדר הסמוך. בעקבות הצפיפות, נוצרה  בינינו קרבה גדולה, ואנחנו חברים הכי טובים עד היום. בסביבה שבה גרתי היו בית כנסת, מכולת וספרייה. לאחר כמה שנים עברנו לגור במושב, ושם נהגתי ללכת לתנועת נוער "הצופים". אהבתי מאוד לקרוא ספרים, לטייל בכל מיני מקומות עם חברותיי, בפארק האזורי, ואהבתי ללמוד בבית ספר ,להנות, ולצאת למסיבות. אמא שלי הייתה שרה לי שירי ערש לפני השינה, וכיום אני שרה את אותם שירים לנכדיי . אני וחברים שלי שיחקנו בכל מיני משחקים בחוץ, כגון: כדורגל, קפיצה על חבל, תופסת, ועוד משחקים שהיינו משחקים גם בהפסקות בבית הספר. כאשר הייתי ילדה קטנה, לא אהבתי ללבוש שמלות וחצאיות, רק ג'ינסים וחולצות.

כאשר גרתי במושב, הבנות היו אופות מחוץ לבית, והבנים היו עובדים בחקלאות. במושב כולם היו כמו משפחה אחת מאוחדת, תמיד היה חיבור בין כולם. בחגים היינו הולכים לסבתא שלי לחגוג איתה, המאכלים שהכי אהבתי  היה לחם ממולא בבשר וקוסקוס, שסבתא הכינה. נהגנו לבקר גם בקברי צדיקים ובקבר הר מירון. החג האהוב עליי היה ראש השנה כיוון שנהגנו להתכונן לקראתו  וכן לקנות בגדים לבנים ויפים.

לימודים ועבודה:

בילדותי לא נהגתי ללכת לגן, מכיוון שאמא שלי לא עבדה, אלא רק אבא שלי. נשארתי איתה בבית כדי לעזור לה בבישולים וניקיון הבית.

איני זוכרת את שם בית הספר שלמדתי בו מכיוון שעבר זמן רב. אני זוכרת מבית הספר רק טוב, היו לי הרבה חברים וחברות והתלמידים בחרו אותי להיות נציגת הכיתה במועצה הבית-ספרית. סיימתי עשר שנות לימוד וקיבלתי תעודת בגרות.

תקופת בגרותי זכורה לי כתקופה טובה, למעט אירוע אחד מצער שנחרט בזיכרוני, כאשר הייתי בת שש עשרה סבתי נפטרה מכיוון שהייתה מבוגרת ( בת שמונים ושבע ). כשסיימתי את לימודיי, לא יכולתי להתגייס לצבא, כי התחתני צעירה ומיד הייתי בהריון עם הבן הבכור שלי  (אביה של נכדתי אוריה). בצעירותי עבדתי בסופר כארבע שנים, עד שנולדה ביתי, ומאז בעלי היה המפרנס היחיד. נולדו לנו ארבעה ילדים טובים ונבונים.

חתונתי וחיי כיום:

את בעלי הראשון פגשתי בעזרת שידוך של אחותי ובעלה. נפגשנו לראשונה ביום הולדת של אחי, כל המשפחה כולל הצד של בעלה של אחותי. בסיום המסיבה, הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו, ולאחר כמה ימים התקשרתי אליו, יצאנו במשך שנה וחודשיים, ואז הוא הציע לי נישואים. התחתנו בבריכה וחגגנו עם כל החברים מהמושב. לאחר אחת עשרה שנות נישואין התגרשנו. את בעלי השני פגשתי באוטובוס, הייתי בדרך חזרה הביתה, מסבתא שלי. לא היה מקום ישיבה באוטובוס, ונשאר רק מקום אחד לידי. הוא נכנס לאוטובוס וישב לידי, כשעמדתי לרדת מהאוטובוס, הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו. התקשרתי אליו ישר כשהגעתי הביתה, יצאנו  כשנתיים והוא הציע לי נישואין בארוחת יום שישי. את החתונה חגגנו בבית הכנסת במושב, עם המשפחה המצומצמת. התפרנסנו מהעבודות שעבדנו: אני עבדתי כטבחית בבית הספר, ובעלי בתחום הבנייה.

מכיוון שהייתי אמא בגיל כל כך צעיר, לא יכולתי ללכת ללמוד באוניברסיטה. כיום אני עובדת כטבחית במעון נעמת, אשר נמצא בעפולה. בזמני הפנוי אני מבלה עם נכדיי כשהם באים לבקר אותי.

הזווית האישית

סבתא יפה: היה לי מאוד נעים לספר לנכדתי את סיפור חיי. נפגשנו לשם כך פעמים רבות .אני מאוד שמחה שניתנה לי האפשרות לספר את הסיפור שלי, התוכנית העניקה לי אפשרות לבלות עם נכדתי ואני מאוד שמחה מהחוויה הזו.

הנכדה אוריה: היה לי מאוד נעים ומעניין לבלות עם סבתא שלי, ועבודה זו תרמה לי רבות. למדתי דרך הסיפורים של סבתא, על אירועים שלא ידעתי.