מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה ואני סבתא של קורן יונה, אנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי בשנת 1944 בעיר רבאט, בירת מרוקו. אני קרויה על שם סבתא של סבתא של אמי, שם החיבה שלי הוא אנט. אמסלם היה שם משפחתי לפני נישואיי ושם משפחתי הנוכחי הוא פניאס (אל יווני). אני בת שנייה למשפחה בת שבעה ילדים: שתי בנות וחמישה בנים.

אחי הבכור מקס ז"ל עבד כמורה, אני חנה עבדתי בבנק הפועלים, אחי שלמה עבד בחברת "תנובה", אחותי ריימונד עבדה במתפרה, אח נוסף משה עבד כמורה והאח הקטן במשפחה בעל מפעל הידראוליקה עדיין עובד.

לפני עלייתם לארץ ישראל, הורע מצבם של היהודים במרוקו בשל התגברות הטרור במדינה ויחס עוין כלפיהם מצד האוכלוסייה המקומית. סבתא ומשפחתה הרגישו שהמצב במרוקו מידרדר ושהיחס ליהודים פחות טוב מבעבר. עם הקמת מדינת ישראל החמיר עוד יותר מצבם של היהודים, עקב זעמה של האוכלוסייה המקומית על אובדן פלסתין וניצחון היהודים. אבא של סבתא לקח אותם למלון במרסי. הם שהו בו מספר ימים וחיכו לאונייה שתביא אותם לארץ ישראל.

סבתא חנה במלון במרסי בהמתנה להפלגה אל ישראל

סבתא ממשיכה לספר: "בילדותי גרנו בקריית אתא, בית מרווח עם גינה, הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת. אהבתי לרקוד ולהיפגש עם חברים ובני הדודים. האירוע הכי משמח שאני זוכרת מגיל ההתבגרות הוא פתיחת קולנוע "שביט" בקריית אתא.

בשנת 1969 התחתנתי באולמי "כרמל" עם אליעזר (סבא של קורן), אותו הכרתי כאשר עבדנו יחד בבנק הפועלים. גרנו בקריית ים ונולדו לנו שלושה ילדים: דוד, רונית וגיל. היינו מטיילים הרבה בשבתות עם המשפחה ועם החברים מהעבודה. טסנו מספר פעמים לטייל בחו"ל. אני מאוד אוהבת לקרוא, לפתור סודוקו ותשבצים ולצאת מדי פעם לטיולים מאורגנים של הגמלאים.

כיום אנחנו גרים בקריית ביאליק ויש לנו חמישה נכדים: מוטי, אליעזר, שלמה, נעה, קורן ולני הקטנה, כמעט בת שנה. המפגש איתם ועם ילדיי הוא המהנה ביותר עבורנו. אנו נפגשים באירועים משפחתיים, בחגים וכמובן – בקידוש של יום שישי."

הזוית האישית

קורן: היה לי מאוד מעניין לתעד את סיפורה של סבתא. בנוסף, התהליך חיזק את הקשר ביני ובין סבתא.

סבתא: היה לי מאוד נעים למסור לקורן ידיעות על עברי, הוא גילה עניין ושמחתי להכיר אותו יותר לעומק. בנוסף, שמחתי לעזור לו ולשתף אותו בסיפורי מהעבר ועל השורשים המשפחתיים.