מאגר סיפורי מורשת

סבתי דבורה קנובל נולדה ב1955 בישראל.

שלושת הסיפורים עליהם אני רוצה לדבר הם: המשחקים שסבתי שיחקה בהם פעם, איך סבי וסבתי הכירו ועל לידת אימי.

משחקי הילדות שלסבתא

וכך סבתי מספרת: "אני זוכרת ששיחקתי במשחקים בערך מגיל שש. שיחקתי עם שכנים מהבניין שלי, עם בנים ובנות בגילאים שונים.

שיחקנו בהרבה מאוד משחקים, שכן בתקופה בה גדלתי לא היו מחשב וטלוויזיה, ורוב המשחקים היו מחוץ לבית. בבית נהגתי לשחק עם הוריי ואחיי במשחקי קופסא.

מחוץ לבית שיחקתי במגוון מאוד גדול של משחקים. שיחקנו בתופסת, מחבואים, משחקי כדור שונים, כמו עמודו ועוד. הייתה לי חברה שאתה שיחקתי הרבה מאוד משחקים דמיוניים, העלים של השיחים היו הכסף, הפירות של עץ הבוהיניה, היו כחלק מהאוכל שהכנו (לא באמת אכלנו) מכרנו וקנינו בעזרת העלים, מוצרים כאילו אנחנו במכולת. האבנים והאדמה שימשו כאוכל, ואבן גדולה הייתה שולחן, המפה  הייתה עשויה מעלים גדולים, או מבדים זרוקים שמצאנו, מהחול ומהמים הכנו בוץ ועשינו עוגות.  המשחק שהכי אהבתי לשחק נקרא תוקע. נהגנו לצייר על משטח אדמה עיגול גדול, לכל אחד  היה ביד סכין, האדמה הייתה צריכה להיות לחה. עמדנו מחוץ למעגל וכל אחד היה צריך בתורו להטעין את הסכין, ולמשוך קו ישר בכיוון שלו, וכך תחמנו את החלק שלנו. מתחנו קו לכל אורך המעגל בכיוון אליו מצביע הלהב של הסכין, וכך נוצר מתחם של החלק של השחקן. בכל פעם היינו צריכים לספח אלינו עוד ועוד שטחים, כך שבסופו של דבר ליריב יישאר שטח כל כך קטן, שלא יצליח לעמוד בתוכו. במשחק זה שיחקתי תמיד עם בן דודי שהיה גדול ממני בשנה, ואת המשחק שיחקנו ליד שטח ביתו, שבחורף היה הופך להיות ביצה שהיו בה נרקיסים וצפרדעים".

איפה סבתא הכירה את סבי

"בגיל שש עשרה וחצי הכרתי את סבא. הכרתי את סבא כשגר בחדר שכור, אצל חברה שלי. גרנו בניין מול בניין. אני וסבא היינו חברים במשך שנים עד שהתחתנו. באותה התקופה הייתי תלמידה בכיתה י"א וסבא למד במכון להכשרה ימית בעכו, שם למד להיות קצין רדיו. התחתנו באולם חתונות שנקרא אולמי עכו".

לידת אמי

סבתא מספרת: "הייתי בת עשרים ושלוש כשילדתי את אמך. הלידה הייתה בבית חולים כרמל בחיפה. הייתי אצל אותה החברה ששם הכרתי את סבא, וחגגנו לה יום הולדת. לפתע התחלתי להרגיש צירי לידה. סבא היה בעבודה ובעלה של חברתי לקח אותי לבית החולים, וסבא הגיע לשם. זה היה בשעות הערב, אך ילדתי רק למחרת בבוקר, והייתה לי לידה מאוד כואבת, כי אז לא נתנו זריקת אפידורל. הצירים מאוד כאבו.

בתחילת הלידה סבא היה איתי, אך היה לו מאוד קשה לראות אותי סובלת והוא יצא החוצה"

אמא שלי היא הבת הבכורה וסבתא החליטה לקרוא לה ציפורה, ע"ש אמא שלה שנפטרה כשהייתה בת שש עשרה, אך כולם קוראים לה ציפי.

הזווית האישית

יואב: היה לי מאוד חשוב לשתף את הסיפורים של סבתי וללמוד יותר על אירועים בחייה.