מאגר סיפורי מורשת

שמי אדלה ועקנין, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

לפני שנולדתי, אימא שלי חלתה באדמת והיה חשש שאני אוולד עם מום, לכן ביקשו ממנה לעשות הפלה. היא פחדה מאוד אבל הכריחו אותה להכנס לחדר ניתוח. ברגע האחרון היא אמרה שהיא צריכה ללכת לשירותים ומשם ברחה וחזרה לבית. והנה – אני נולדתי בריאה ושלמה.

ההורים של נולדו במצרים ועלו עם קום המדינה בשנת 1950. הם סיפרו שהיה להם קשה מאוד בכל תהליך הקליטה בארץ: הם גרו באוהלים ולאט לאט התאקלמו.

גדלתי בשכונה ששמה קריית יובל, שבה היו גרים הרבה אנשים מכל הארצות: היו שכנים מעיראק, היו מרומניה, היו ממרוקו והיו גם ממצרים. כל האנשים שגרו שם לא ממש אפילו ידעו לדבר את השפה העברית. אבל כשהייתי קטנה, זכור לי שהייתי משחקת עם החברים שבבניין המגורים למטה, והיו משחקי ילדות מקסימים – כמו קפיצה בחבל, גומי, מחבואים, "אימא אימא מה השעה", "צעדי ענק", משחקי מעגל בקבוצות ועוד.

בבית הספר שבו למדתי היו ילדים מכל השכונות מסביב, גם משכונת עין כרם, והתחברנו יחד כולנו. הדבר האהוב עליי וזכור לי מתקופת בית הספר שהיה לנו שיעור בבישול, אנחנו היינו מבשלים עם מורה במטבח אמיתי לכל ילדי בית הספר, וכולם בצהריים היו באים לאכול את המאכלים. קראו לזה "חוג כלכלת בית".

תקופת הבגרות

למדתי בבית ספר שבו לימדו צרפתית והיו לי מורים מאוד מאוד קשים, לא ויתרו לנו על לימוד בעל פה של הסיפורים בצרפתית. מאז אני מדברת צרפתית מעולה. הייתי בתנועת נוער של "הצופים" ופעם אחת הייתה לנו פעולה שקראו לה א"ש לילה, והבנים מאוד מאוד הפחידו אותנו – מרחו לנו בוץ על הפנים. באתי הביתה בוכה ממש ומאז אבא שלי לא הרשה ללכת לתנועת נוער.

מבחינת מוזיקה, היו זמרים מפורסמים שמאוד אהבתי והקיר בחדר שלי היה מלא בפוסטרים שלהם: אהבתי את יגאל בשן, את עדנה לב ומייק ברנט. היינו שומעים כל הזמן תקליטים שלהם. כתחביב, כשהייתי צעירה הייתי סורגת מפות תחרה.

בצבא הייתי חיילת בשירות המשטרה, כמו מג"ב. התפקיד שלי בצבא היה להסתובב כל היום ברחובות ירושלים ולבדוק שאין מחבל או מחבלת שבאים לשים מטען חבלה. במסגרת התפקיד, כל ערבי שהיה עובר ברחוב, הייתי בודקת לו את התיקים וגם את הגוף, כדי לוודא שאין לו משהו מסוכן עליו. זה היה מאוד משעמם ומעייף. לא נהניתי בכלל בשירות הצבאי.

היום אני גננת ואוהבת מאוד את העבודה שלי. בעבר עבדתי בכמה עבודות אחרות: הייתה לי חנות של כובעים, לפני כן עבדתי בבית מלון, הייתי מארחת את האורחים בחדר האוכל, לפני כן עבדתי בדואר, הייתי פקידה והעבודה שיעממה אותי מאוד ולכן החלטתי ללמוד ולהיות גננת.

את בעלי האהוב הכרתי דרך חברה של אחותי, היא תיאמה ביננו ללכת לבית קפה ושם נפגשנו. מהרגע הראשון הרגשתי שהוא יהיה בעלי לעתיד, וגם הוא הרגיש כך. כמובן שלא אמרתי לו.. רק אחרי שנה שהיינו חברים סיפרתי לו, וברוך השם נולדו לנו ארבעה ילדים והיום יש לנו הרבה נכדים מקסימים.

מסר לדור הצעיר

אל תמהרו לגדול, הישארו עם משחקי הילדות שלא יחזרו לעולם, הרפו מהמדיה ומהמסך ומהניידים, תשחקו משחקי חברה שמגבשים, תלמדו להכיר אחד את השני.

הזוית האישית

יעל: היה לי מאוד מעניין לחוות את התכנית הזו עם סבתא ולדעת יותר לעומק את השורשים עם סבתי, למדתי הרבה.