מאגר סיפורי מורשת

סבתא תיקי ששון נולדה ברמת השרון בישראל, היא מספרת על ילדותה: "היה לי מאוד כיף בילדותי. דבר ראשון,, אני והאחים שלי תמיד שיחקנו והיינו מאוד קשורים, לא היו לנו מחשבים ולא היו לנו פלאפונים ולכן שיחקנו בחוץ – מחוץ לבית. שיחקנו למשל בקלאס, גוגואים, ג'ולות ומחבואים, היינו שומעים מוסיקה והיו סיפורים ברדיו. בכל יום חמישי היו ברדיו סיפורי מתח בהמשכים והיינו כולנו יושבים ליד הרדיו ומחכים לשמוע את זה – טלויזיות – לקח זמן עד שהיו לנו.

היו הרבה רגעים שזכורים לי מהילדות אבל כולם קשורים בקירבה המשפחתית – אנחנו שישה אחים סך הכל. הימים בהם אימא שלי הייתה בחיים והייתה מבשלת לנו אוכל אלו היו ימים קבועים של מאכלים שאני מאוד מתגעגעת אליהם לריחות ולטעמים. ההורים שלנו ממש פינקו אותי ואת האחים שלי ודאגו לנו בהכל וגם באוכל. האוכל היה מקרב את כולנו כי היינו חייבים לאכול כל יום ארוחה חמה, וכל ערב היינו מחכים לאבא שלי שיחזור מהעבודה. כולנו היינו מתיישבים ואוכלים ביחד ארוחת ערב – היו ימים קבועים ותמיד ידענו מה הולכים לאכול בערב.

תעסוקה

סיימתי לימודים ואחרי שהשתחררתי מהצבא ישר התחלתי לעבוד, ממש יום אחרי השחרור התחלתי לעבוד ב"קוקה קולה" שם אני עובדת עד היום. אני עבודת בקוקה קולה כבר 47 שנים – הייתי בהרבה תפקידים וכולם הכירו אותי ואוהבים אותי ומאוד טוב לי שם. היינו נוסעות כל בוקר המון שעות כדי להגיע לעבודה וגם בחזרה – כי פעם לא לכולם היו רכבים כמו היום, והיינו צריכים להסתדר עם אוטובוסים.

טכנולוגיה

בילדותי, בזמן תחילת הטלויזיה בישראל היו רק שידורים בערוץ אחד – הערוץ הממלכתי, היום זה נקרא ערוץ 11 ועכשיו יש כל מיני ערוצים. כשהתחילו הפלאפונים כבר הייתי נשואה ואפילו הייתה לי ילדה, אבל בתחילת תקופת הטלפונים הניידים לא היו בהם משחקים והם באמת נועדו רק כדי לדבר אחד עם השני. היום הם הפכו למחשב אישי ממש, אבל ההתחלה הייתה צנועה הרבה יותר..

הזוית האישית

יותם: היה לי מעניין מאוד בתכנית ההקשר הרב דורי כי למדתי הרבה על סבתא שלי, נהניתי לתעד אותה.