מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה אני קרויה כך על שם אימא של אבא שלי. נולדתי בפולין בעיר ביאיק קמין. בבית דיברנו פולנית ואידיש, גם אחרי שעלינו לארץ המשכנו לדבר פולנית. להורי קראו זאב ורחל ז'לניץ. היתה לי אחות אחת ששמה ורדה, היא היתה הבכורה.

בחורף גלשתי ביחד עם אחותי במגלשות ביחד, היא היתה שומרת עליי, היא לימדה אותי כמה דברים, היא שיחקה איתי והיינו מטיילות יחד.

סבתא שרה (האחות הצעירה) עם אחותה הגדולה ורדה, פולין

משפחת ז'לניץ – אבא זאב, אימא רחל, ורדה ושרה (בידיים של אמה), פולין

ההורים שלי היו יהודיים. כשפרצה השואה הם התחבאו ביערות והסתתרו. חלק גדול מבני המשפחה נהרגו בזמן השואה. היה להם מאוד קשה. אבא שלי, אימא שלי ואחיה של אימא שלי שרדו את השואה. אחרי שנגמרה המלחמה, הם חזרו לפולין. אני נולדתי אחרי המלחמה.

משפחתה של סבתא

העלייה ארצה

העלייה לארץ הייתה כרוכה בהרבה התארגנות, אבא שלי, סבא שלי והדוד שלי נסעו כולם לעיר הבירה כדי לקבל אישורים על מנת לצאת מפולין לארץ. קבלת האישורים לקחה זמן רב. כשקיבלנו אישורים, התחלנו להתארגן לקראת עזיבת פולין. היה לנו בבית ריהוט וציוד רב שלא יכולנו להביא איתנו לישראל ולכן נאלצנו למכור אותו. הכנו את הבית למכירה והזמנו מכולה גדולה שיכולה להכיל כל מה שרצינו לקחת איתנו באונייה. קנינו חפצים חדשים כדי שנוכל להביא אותם לארץ, למכור אותם ולהרוויח כסף למחיה. לדוגמה: מכונת כביסה, כמה זוגות אופניים ונקניקים יבשים. המסע שלנו לארץ היה מורכב מכמה שלבים.

בהתחלה, נסענו מהעיירה לוורשה ברכבת. לאחר מכן, החלפנו רכבת ונסענו איתה לצ'כיה ומשם לאיטליה. הינו באיטליה כשבוע, עד ששמענו שהאונייה שאיתה נפליג לישראל נקראת "ארצה" ושהיא מגיעה לנמל בגנואה. כשהגענו לאונייה, ראינו עוד משפחות יהודיות שרוצות לעלות לארץ. אחרי ההגעה לארץ, הגיעה המכולה ואיתה  הציוד שתכננו למכור. כעבור זמן, הוריי מכרו את הציוד לתושבי הארץ.

חוויות מבית הספר

בכל ימי ראשון בבית ספר הגויים היו מתפללים. היתה מורה נחמדה שידעה שאני ועוד ילדה יהודיות והייתה אומרת לנו שאנחנו יכולות לצאת מהכיתה ולא חייבות לראות את התפילות ולא להתפלל, לכן יצאנו מהכיתה. כשהסתיימה התפילה, המורה קראה לנו וחזרנו מיד לכיתה.

הכיתה של סבתא

חוויית חג

בפולין  בילינו הרבה פעמים אצל סבתא שלי. הסבא והסבתא שלי היו מאוד דתיים ולכן, היו מתחילים בהכנות לפסח מיד אחרי פורים. פעם היו שולחנות עץ, אז סבא וסבתא היו לוקחים סכין חדה ומגרדים את העץ מהשולחן כדי להכשיר אותו לפסח. גם אני עזרתי, אולם לא בגירודים. עזרתי לאמי בהכנת הבית שיהיה כשר לפסח. כל המשפחה היתה עוזרת לסבא וסבתא.

בגולה היתה משמעות אחרת לחגים מאשר שבארץ כיוון שהאוכלוסייה לא היתה יהודייה. כשעלינו לארץ המשכנו את המסורת. גם בארץ סבא וסבתא שלי היו מכינים את הבית לחג. כל המשפחה המורחבת היתה מתאספת.

כשסבא וסבתא נפטרו היינו מציינים את החג אצל ההורים שלי, אך הם היו פחות דתיים. הם היו מכינים את הבית לקראת החג, ההכנות החלו כשבועיים לפני החג. ההורים שלי גם מנקים את הבית , הייתי עוזרת להם להכין את הכל. עזרתי להם בהרבה דברים כילדה וכנערה.

תנועות נוער

כשהייתי במעברות בטבריה לא היו תנועות נוער. אבל בכיתה ז שבאנו לתל אביב הייתה תנועת נוער "מכבי צעיר" ליד שוק בצלאל. היינו באים בשבת לשוק בצלאל, אוכלים פלאפל, הולכים לפעולה  וחוזרים הביתה. זה היה מאוד כיף, והייתה לי חוויה מאוד טובה מתנועת נוער זו.

סמל תנועת הנוער ה"מכבי הצעיר"

תפקידים ומקומות עבודה

לא שירתי בצבא, אלא עבדתי כספרית בתקופה זו. המדינה היתה צעירה ולא היו תפקידים רבים לבנות בצבא, ולא היו אפשרויות לשירות לאומי. אף אחת מהחברות שלי לא התגייסה.

עבדתי במספרה הרבה שנים בתור ספרית. המספרה שעבדתי בה היתה יוקרתית  כך שהיה צריך להזמין שבוע ימים קודם לאירועים כמו חתונות. עבדנו לפי הזמנות מראש ולא היה אפשר לבוא לשם באופן ספונטני.

במספרה

לאחר שהתחתנתי, היתה תקופה ארוכה שלא עבדתי בה עד שבתי הצעירה, עינת, היתה בת 12. בתקופה הזאת הייתי אימא במשרה מלאה. לאחר שהילדים גדלו חזרתי לעולם עבודה, ועבדתי בחברת תנובה בתור יועצת קולינרית במשך חצי יום עבודה. בתפקיד זה בכל פעם כשבאה סחורה חדשה, הייתי מייעצת לאנשים  מה לעשות עם נתחים של בשר ולפעמים הדגמתי איך עושים. עבדתי בתנובה עד שיצאתי לפנסיה. היה מאוד כיף לעבוד ולדבר עם אנשים.

 עבדתי בחברת תנובה

איך הכרתי את בעלי?

הכרתי את בעלי, אהרון  כשהיינו צעירים, הייתי בת 21 כשהוא היה בן 24. נפגשנו כחברים, כל אחד עם החבורה שלו. בעלי התחיל לדבר איתי ואז ראיתי שהוא נחמד ומוצא כן בעייני. למחרת קבענו, ויצאנו רק לבד לדוגמא: לסרטים ובתי קפה. בתקופה הזאת עבדתי במספרה בתל אביב וסיימתי את יום העבודה בשעה 19:00 בערב.

אהרון הגיע כל יום למספרה והחזיר אותי הביתה, שם היינו אוכלים ארוחת ערב בבית אצל ההורים שלי וככה בילינו. אחרי חצי שנה, שזאת תקופה די קצרה, החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן ולהקים בית ומשפחה. אהבנו מאוד אחד את השני.

אחרי החתונה עברנו לגור בדירה בראשון לציון, שהייתה אז עיר צעירה וקטנה, בה התגוררו בעלי ומשפחתו. אנחנו גרים בראשון לציון יותר מ-50 שנה, ואף בנותינו ומשפחותיהן בחרו לגור בעיר זו.

סבתא וסבא

בניית משפחה

לפני יותר מ- 50 שנה הכרתי את סבא, התאהבנו וכבר כעבור חצי שנה ובחרנו להתחתן. אחרי זה נולד בני, גלי. כעבור ארבע שנים נולדה בתי, אורית (אימא שלך) ושנה וחצי אחרי נולדה בתי, עינת. המשפחה המורחבת, הילדים והנכדים, נפגשים ומתארחים אצלנו בבית בראשון לציון בימי שישי בצהריים באופן קבוע. בזמן זה אנחנו אוכלים ביחד את האוכל שבישלתי, משוחחים ומחליפים חוויות אחד עם השני. זה הזמן היחיד בשבוע שבו נפגשים כולנו – האחים, הנכדים (שביניהם גם חייל וחיילת). אני גאה במשפחה שהקמנו.

המשפחה המורחבת

תחביבים

אני מאוד אוהבת להתעמל (שנים רבות מתעמלת בקבוצה פעמיים בשבוע בשעות הבוקר), אוהבת לעשות פעילות גופנית ולפסל. כשהייתי צעירה יותר נהגתי גם לצייר. חלק מהציורים עדין שמורים בביתי. לפני שנים רבות התחברתי לעבודה בחימר. אני מאוד אוהבת לעבוד עם חימר, ואני אוהבת לראות את התוצרים אחרי שריפתם בתנור. כבר שנים רבות אני פעילה בחוג קרמיקה ומתפתחת בתחום זה.

כיום, יש בביתי יצירות רבות שהכנתי לאורך השנים (פסלים, חיות, תמונות לתלייה, בובות מקרמיקה וכדומה) ואפילו חילקתי מהיצירות לבני המשפחה שלי.

עבודותיה של סבתא מקרמיקה

תקופת הקורונה

בתקופת הקורונה היה מאוד קשה כיוון שלא יכולנו לצאת מהבית. עשיתי מלא בדיקות קורונה. כל החוגים נסגרו, לא היו הופעות של אומנים, כל המדינה היתה סגורה. רוב הזמן בילינו בבית וזה היה עצוב. בנוסף, עשינו ארוחות בזום עם המשפחה המורחבת.

אני ובעלי, אהרון, התגעגענו מאוד למשפחה המורחבת לילדים שלנו, לנכדים שלנו אבל לא היה אפשר להיפגש. ברגע שנתנו אישורים להיפגש היינו נפגשים עם מסכות.

מסר לדור הצעיר

אני רואה את הילדים של הדור הצעיר מחוברים למסכים. לפעמים כולנו נמצאים באותו מקום, יושבים ביחד באירוע כלשהו וכל ילד מרוכז בנייד שלו. בזמן שאנחנו מבלים מול המסכים, אנחנו מאבדים את היכולת שלנו לדמיין ולחשוב. לעתים התכנים בטלוויזיה ובמשחקי מחשב גורמים לנו להיות אלימים יותר. הייתי רוצה שהילדים יבלו כמה שיותר עם בני משפחתם בפעילויות שונות מחוץ למסכים . כך  הם ירוויחו אחד את השני לאורך זמן. גם אם חייבים לצפות בטלוויזיה עדיף לצפות ביחד ולהפוך זאת לזמן איכות משפחתי.

הזוית האישית

סבתא שרה: הייתה לי חוויה מאד טובה ונעימה לשתף אותך בכל הזיכרונות שלי מתקופת העבר, מהתקופה שבה חיינו בגולה בפולין, מתקופת העלייה לארץ והחיים בישראל של פעם. נהניתי מכל רגע ואף אשמח להשתתף בפרויקטים כאלה בעתיד. אני מרגישה שהקשר שלנו התחזק בעקבות העבודה.

אלעד: היה לי מאד כיף לעבוד איתך ולשמוע את הזיכרונות שלך ושל משפחתך. למדתי דברים חדשים, שאלמלא העבודה הזאת – לא הייתי יודע. זאת היתה הזדמנות מיוחדת והקשר שלנו באמת התחזק בעקבות העבודה.