מאגר סיפורי מורשת

שמי לירוי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, רחל גרינברג לבית כחלון. סבתי נולדה בתאריך 11.11.1949 בעיר טריפולי שבלוב. ההורים שלה עלו מטריפולי באונייה כשסבתא שלי הייתה בת שנה. בזמן השואה, עמדו לקחת את אבא של סבתא שלי, וכשנגמרה המלחמה שחררו את כל היהודים שהיו בטריפולי.

סבתא שלי גדלה במעברה בבנימינה ואחרי זמן מסוים הם עברו לנתניה, היא למדה ביסודי בבית ספר אלומות ומשם היא למדה בפנימיה מקווה ישראל. מאחר שאימא שלה הייתה דתיה, היא לא הסכימה לה להתגייס לצבא. לאחר זמן מה סבתא שלי התחתנה ובתור ציונית ירדה עם משפחתה לשארם בדרום סיני.

העיסוק הראשון של סבתי היה שהיא ניהלה מפעל בגיבור סברינה, לאחר מכן הם ירדו לסיני ומשם היא ניהלה סופר מרקט. כשהיה פינוי מסיני הם עברו לבת ים ושם היא טיפלה בילדים קטנים. לאחר מכן הם עברו לכרמיאל, ושם היא ניהלה חנות לקוסמטיקה. אחרי כרמיאל הם חזרו לנתניה. בנתניה התגוררה משפחתה, המשפחה עברה לנתניה עקב מותם של האחים שלה שנהרגו בתאונת עבודה. בנתניה היא עבדה במשטרה והיום היא עובדת בפנימיה בנווה הדסה, שם היא מנהלת את המטבח.

הוריה של סבתא גרו בנתניה בבית קטן של 12 אחים, ההורים והמשפחה הסתדרו בבית בן שני חדרים. המקלחות היו מחוץ לבית. אבא שלה עבד במפעל עסיס, אימא הייתה עקרת בית.  את בעלה היא הכירה כשהייתה בת 16 – הם התחתנו בגיל 22 וסבתא שלי ילדה חמישה ילדים, מתוכם ארבעה נשואים, יש לה 15 נכדים מדהימים והיא גאה בכל אחד ואחד מהם. בחגים משתדלים להיות ביחד.

את הילדות העבירה בשכונות מגוריה, שכונת ותיקים בנתניה. משחקי הילדות שהיו הם חבל קפיצה, חמש אבנים, קלאס, מחבואים ושבואים. היא למדה בבית הספר אלומות בותיקים. בנוסף למקצועות הליבה היא למדה גם חקלאות .היחסים בין התלמיד למורה היו לימודים בלבד, היה דיסטאנס (ריחוק), הייתה תלבושת אחידה והיו טיולים ברחבי הארץ, לא היו מסיבות. היא אהבה ממש ללמוד ספרות כי המורה שלה היה חכם ויפה. בבית הספר שלה היה חדר אוכל ושם היו אוכלים ארוחת צהריים וכל יום נתנו להם קציצות, אבל האוכל הכי הכי טעים היה של אימא שלה. את זמנם הפנוי הם בילו בתנועת נוער או סתם טיילו. אמצעי התקשורת שהיו להם היה בעיקר טלפון ציבורי עם אסימונים.

הזוית האישית

לירוי: לאחר ששמעתי כיצד נראו החיים פעם, אנו אומר תודה שאני חי עכשיו ולא בעבר.