מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה חוכימה, קוראים לי בשם זה כי אימא שלי אהבה את השם כי מבחינתה הייתי "המלכה" של העולם. לאבא שלי קוראים דוד ולאימא שלי שושנה, יש לי יחד איתי במשפחה עשרה אחים: איציק, גבי, ירון ז"ל, בני, ישראל ז"ל, ציונה, איילה, עמוס והאחות הבכורה לאה.

נולדתי בשנת 1947 במעברה בפרדסיה שבישראל עוד לפני קום המדינה, בזמן ששלטו האנגלים בישראל. אפילו קיבלתי תעודת זהות באנגלית. מהמעברה בה התגוררנו קצת בדוחק, עברנו לבית חם ונורמלי יותר ברחוב אלישיב בישוב עמק חפר. היו שם הרבה אנשים ממוצא ערבי, אבל רובם ברחו, חוץ מאחד שנשאר לגור איתנו שם והתחברנו איתו.

מרבית חבריי היו מהשכונה בה גרתי והיינו משחקים הרבה משחקי רחוב כגון שבעה בורות, תופסת וקפיצה בחבל. בשעות הפנאי לקחתי חלק בפעולת נוער "בני עקיבא" שהיא תנועה דתית עם תלבושת אחידה, כי היינו דתיים. למדנו שם על ארץ ישראל והיו לנו משחקי חברה מהנים ומגבשים.

בעיקר אהבתי לטייל בשדות עם חברותי בשכונה ולקטוף פירות הדר. היו לנו המון מטעים בשכונה. למדתי בבית ספר תחכמוני שבנתניה. למדנו את כל המקצועות כמו שלומדים היום אנגלית, מתמטיקה, ספורט ועוד. היו לי יחסים טובים עם המורים והיה גם זכור לי שהייתה חולצה אחידה בבית הספר בצבע כחול ותכלת כמו צבעי דגל המדינה. חינכו אותנו לאהבת המדינה.

היו לנו טיולים בבית הספר כמו שיש היום לכם, אבל אף פעם לא השתתפתי בהם בגלל בעיה כלכלית וכספית כי הטיול היה בתשלום והוריי העדיפו לשלם עבור הוצאות חשובות יותר כמו מזון ובגדים. אהבתי מאוד את שיעורי גאוגרפיה ואת המורה מנחם שהיה המחנך שלי. הוא היה בא לכפר שלנו ולוקח פירות וזכור לי שהוא גם היה מבקר אותנו מחוץ לשעות בית הספר ואימא שלי הייתה נותנת לו ביצים מהלול.

בבית הספר הייתי אוכלת בחדר אוכל גדול, לא כמו היום שההורים מכינים לילדים כריך לבית הספר. כל יום מישהו אחר היה מגיש את האוכל ומנקה. הייתה חלוקת תפקידים ברורה.

אהבתי לשמוע את להקת הביטלס ואת הזמר אלביס, שהיה אחד הזמרים המוכרים של זמננו. הסגנון היה מוזיקה קלאסית, היינו רוקדים ריקודי עם, צ'ה צ'ה צ'ה וסלואו. נוסף על כך הייתי הולכת למסיבות בתל אביב.

בתקופתי לא היו טלפונים ולכן נהגנו לדבר בטלפון ציבורי, היינו מכניסים אסימון בשביל לקבל קו לשיחה. בשלב מאוחר יותר סבי עזר לארגון המחתרת. אף אחד לא ידע במשפחה על זה, כי פחדו שיתפסו אותו בגלל זה. זה נשמר בגדר סוד במשפחה. עוד התגלה לי שהוא היה מחביא בארון הקודש בבית הכנסת את כלי הנשק שאיתם נלחמו באנגלים באותה תקופה.

הזוית האישית

עמית: נהניתי מאוד לשמוע על הילדות של סבתא שלי ועל החיים של פעם שהם לא כמו היום ולהכיר את סבתא יותר ולדעת מה היא אהבה לעשות כשהייתה קטנה בגילי. גיליתי שבעבר חיו יותר בצניעות והעריכו כל דבר פשוט.

סבתא מלכה: נהניתי מאוד לספר לנכד שלי על כל מה שעברתי כשהייתי ילדה. שמחתי לשתף אותו במידע שלא היה ידוע לו ושמהסיפור האישי שלי הוא למד דברים חדשים גם עליי וגם על התקופה של קום המדינה.