מאגר סיפורי מורשת

אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי אילנה. במסגרת המפגשים שמענו את סיפוריה. היו לה חיים מאוד קשים. הבאנו את סיפורה ואת הראיון שעשינו.

סבתא אילנה נולדה בטריפולי שבלוב בשנת 1944. בשנת 1950 הם עלו לארץ.

לאילנה סבתא שלי היו חיים לא קלים. היא עלתה מטריפולי כשהייתה בת 5. בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה ילדה צעירה כשהיא נחשפה לזוועות המלחמה. לאחר המלחמה סבתא שלי והמשפחה עלו לארץ. כאשר הגיעו למדינה ישראל הם התגוררו במעברה בבאר יעקב כמובן שהתנאים אז היו שונים מאוד, משפחתה שהיא גם משפחתי חיו בתנאים שונים מאוד הבית שלהם היה אוהל.

הוריה ואחיה סבלו נורא ובעיקר סבתי. קצת על העבר, כשהייתה סבתי ילדה צעירה היא נסעה במשאית למחנה ריכוז שקראו לו זדו, הימים היו קשים. תמיד הייתה חולה.כאשר המשפחה הגיעה לארץ אבא שלה חיים ז"ל עבד כסנדלר. המצב הכלכלי היה קשה לא היו מים זורמים והאוכל היה בהקצבה.

שאלה: סבתא, ספרי לי קצת על חייכם.

תשובה: הייתי במשפחה בבית קטן אבל עם הרבה ברכות.

היינו במשפחה 4 ילדים והיה לנו רק 2 חדרים. היה לנו קשה אבל הסתדרנו. בני משפחתי הם: ציון-אחי הבכור ז"ל. סופי-אחותי האמצעית. מינו-אחי האמצעי. אני, אילנה הבת הקטנה. כשעלינו לארץ אז היה קשה ומתו לי 3 אחיות , בתקופת העלייה לארץ. היה מאוד קשה היינו מאוד עצובים והן היו נורא קטנות. כשהעבירו אותי לגן שמו אותי עם ילדות בנות 8 ו- 10 וזה לא היה נראה לי בסדר, כי בגן כי בגן יש ילדים קטנים אבל להם לא היה אכפת .

 

שאלה: ספרי לנו על העלייה שלכם.

תשובה: שעלינו לארץ גרנו במעברה בבאר יעקב והיה מאוד קשה כי המצב הכלכלי לא היה טוב ועמדנו בתור כדי לקבל פירור של לחם. כל הזמן אימא שלי אמרה לי שאני צריכה להסתפק במועט וזה נכון. כך גדלתי. על חינוך של סדר לניקיון ולהסתפק במועט. הייתה לנו ילדות מאוד קשה לא כמו עכשיו שהילדים בקושי מסתפקים בטלפון חדש או תלבושת חדשה.

 

שאלה: ספרי לי על עצמך בזמן המלחמה.

 

שאלה: למה קוראים לך שמחה?

תשובה: קוראים לי שמחה כי כל הזמן הייתי ילדה שמחה. השמחה הייתה בתוכי גם  כשהיה קשה ידעתי למצוא פתרון איך לחזור להיות זוהרת.

 

שאלה: מה עזר לך להתמודד את הרגעים הקשים?

תשובה: האהבה והחום נתנו לי תקווה וגם הטבע עשה לי טוב.

 

שאלה: את שמחה לדבר על הקשיים שעברת או שזה קשה?

תשובה: תשמעי, זה קשה לי כל פעם להיזכר בזה אבל אני שמחה לספר  לך את מה שעברתי.

 

שואת יהודי לוב תחילתה עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וסיומה, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפשיסטית בדצמבר 1942. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה.

בלוב היו קיימות שתי קהילות יהודיות גדולות, האחת במחוז טריפוליטניה המערבי הגובל בתוניסיה, ובעיקר בבירתו טריפולי. והשנייה במחוז קירנאיקה המזרחי הגובל במצרים ובעיקר בבירתו בנגאזי. במהלך השואה נספו יהודים רבים, אלו שניצלו חיו בתנאים מחפירים ולרוב סבלו מעוינות מצד שכניהם הערבים, עד אשר עלו לארץ ישראל (מרביתם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל).

 

שואת יהודי טריפול- פרעות טריפולי: " פרעות טריפולי אירעו בנובמבר 1945 כאשר פשט המון ערבי על בתי-כנסת ובתי מסחר ברבעים יהודים בטריפולי בירת לוב ובסביבותיה. בפרעות נרצחו 132 יהודים ומאות נפצעו, בעיקר נשים וילדים. נשרפו 9 בתי כנסת, ו-813 בתי עסק יהודיים נהרסו. הפרעות נמשכו מ-4 בנובמבר עד להתערבות הצבא הבריטי ששלט בלוב ב-7 בנובמבר. פרעות אלו שבוצעו בידי ערבים לובים עוררו זעזוע בקרב הקהילה היהודית בלוב וקיבלו הד גדול גם בשאר העולם היהודי.

הפרעות שפרצו בעיר טריפולי עצמה התפשטו גם לערים ועיירות מסביב. כך, התחוללו פרעות גם נגד יהודים בעיירות א-זאווייה, סוק אל-ג'מעה (אנ'), עמרוס, זנזור, תאג'וראא (אנ') ועוד.

הפרעות התרחשו על רקע מלחמת העולם השנייה, עליית הלאומיות הערבית בלוב ומצב כלכלי מתדרדר. יחידה עברית שהשתייכה לצבא הבריטי ונכחה בלוב בזמן הפרעות, דיווחה לראשי הקהילה שראשי הצבא הבריטי בלוב הם שהסיתו ואף עודדו את ההתקפה על הקהילה היהודית."

 

תשע"ה