מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל שפירא, נולדתי בעיר עכו בישראל בשנת 1953.

יש לי שלושה אחים וכולם גדולים ממני, שני אחים ואחות.

אני יהודייה, ונולדתי למשפחה יהודיה החוגגת את כל חגי היהודים. אנחנו צמים ביום כיפור ומקיימים מצוות כגון הדלקת נרות בשישי, הכשרת הבית לפסח, ארוחות כל ערב חג, וחוגגים את חגי ישראל.

אחי הגדול ז"ל עלה מתורכיה לארץ בגיל שבע עשרה (לפני שנולדתי) עם הסוכנות היהודית, והחליט שהוא רוצה להביא את ההורים שלי ואת סבא וסבתא שלי לארץ ישראל. לאחר כשנה הם עזבו את תורכיה, נפרדו מכל העושר שהיה להם שם, ועלו לארץ ב 1948 באוניה. אני לא זוכרת את שם האוניה. הם הגיעו למחנות העולים בבית ליד, ולאחר מכן העבירו אותם לצריפים בעכו שם גרו במשך עשרים ושתיים שנה. אימי היתה עקרת בית ואבי עבד בנמל חיפה.

אמנם גרנו בצריפים, אבל היתה לי ילדות יפה. כל הילדים בשכונה היו יחד, עזרו אחד לשני ודאגו אחד לשני. הייתה בינינו אהבה ואחדות. תמיד הזמנו אחד את השני, וחיינו יחד. החיים היו צנועים ונעימים. המשפחה הראשונה שהיתה לה טלוויזיה למשל, הזמינה את כולם לבוא לראות שידורים. כשמישהו מהשכונה חגג בר מצווה, חתונה, או ברית כל שאר אנשי השכונה עזרו בהכנת המסיבה וחגגנו יחד.

למדתי בבית ספר היסודי "גורדון" ובתיכון "בדרסקי" בעכו.

כל יום לאחר שחזרתי  מבית הספר, הייתי אוכלת ארוחת צהריים שאימי היתה מכינה . לאחר מכן באותו שולחן קטן במטבח, היינו עושים שיעורים לפי סדר הגילאים. קודם אחי הגדול עשה שיעורים, אחר כך אחותי הגדולה ואחר כך אני. היה לנו רק שולחן אחד בבית. אחרי שעשינו שיעורים עזרנו לאמא שלנו: שטפנו את הבית, וטיפלנו בגינת הירקות. בשעה ארבע אחרי הצהריים היינו הולכים לשחק עם החברים, משחקים כמו חבל, גומי וחמש אבנים.

בימי שלישי באופן קבוע היינו מאזינים לתסכיתים ברדיו על מדע. בנוסף, אמא שלי הייתה קונה עיתונים (ידיעות אחרונות, הארץ, ודבר) והיינו נהנים מקריאה  בעיתונים.

כשהייתי בת שש וחצי, אבי נהרג בתאונת עבודה, כאשר נפלו עליו כמה ארגזים בנמל חיפה. הייתה לנו תקופה מאוד קשה. גם להסתדר בלי אבא, וגם ללא הפרנסה שאבא דאג לה. אמא שלי גידלה אותנו לבד. גם היום כשאני בת שבעים אני עדיין מרגישה את התחושה של החיים בלי אבא והיא קשה.

בצבא הייתי בחיל האויר ושירתי בבסיס רמת דוד. אחרי הצבא התחלתי לעבוד בבנק לאומי בקריות. ב1976התחתנתי עם בעלי מתי שפירא ועברנו לגור בקרית חיים. נולדו לנו שלושה ילדים: אלינור, שחר והילה.

אלינור נולדה ב 1977 והיום בת ארבעים וחמש. שחר נולד ב 1980 והיום בן ארבעים ושלוש והילה נולדה ב 1986 והיום היא בת שלושים ושש. כולם נולדו בבית חולים רמב"ם בחיפה. לאלינור נולדו שלושה ילדים, ואלה שלושת הנכדים שלי: שליו, תומר ואלון.

עבדתי בבנק לאומי בקריות במשך ארבעים וחמש שנה עד יציאתי לפנסיה ב 2017.

לאור מה שקורה היום בארץ אני חשה לא טוב, וחוששת ממה שעלול לקרות אם תבוצע הרפורמה המשפטית המוצעת. אני חוששת שזה יגרום לקרע בעם, ולחוסר אחדות, וכמו כן חוששת שהדמוקרטיה תיפגע.

סבתא רחל עם סבא ואלון הנכד

הזווית האישית

אלון: היה מעניין לשמוע על החיים של סבתא, וללמוד דברים חדשים שלא ידעתי עליה, לפני כן.