מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבתא הגדולה – סבתא נעמי

תמונה שלי ושל סבתא שלומית
סבתא של סבתא שלומית
סיפורי חייה של סבתא שלומית

שמי איה, השתתפתי בתוכנית הקשר  רב דורי יחד עם סבתא שלי שלומית. סבתא שלומית בחרה לספר לי על סבתא שלה, היא הסבתא רבתא הגדולה שלי נעמי שנולדה בתימן ועלתה לישראל.

אני שלומית גמליאל ילידת 1957. נולדתי בישראל, בכפר סבא. רביעית מתוך חמש אחים. אח אחד גדול שתי אחיות גדולות ואחות אחת קטנה. בגיל 18.5 התחתנתי עם חנן פיינגבאום. לנו שלושה ילדים ושבעה נכדים.

אני רוצה לספר לנכדתי איה על הקשר המיוחד שלי עם סבתי נעמי, סבתא רבתא גדולה של איה נכדתי.

נעמי – סבתא רבתא של איה

תמונה 1

סבתא נעמי נולדה בתימן. באותה תקופה בתימן, נהגו לחטוף תינוקות יתומים ולאסלם אותם. מאחר וסבתא נעמי הייתה יתומה, נאלצו לחתן אותה בגיל עשר ובחרו עבורה את בן דודה, שיהיה בחיר ליבה. לאחר מספר שנים נולדה לה בת ושמה היה רחל, אמי.

סבתא נעמי עלתה מתימן לישראל, בשנת 1935, יחד עם בתה רחל ומספר חברים. כשהגיעו לישראל, אכלסו אותם בהרצליה והם קיבלו מגרשים חקלאים כדי לעבד את האדמה. סבתא עבדה ככובסת בהרצליה בבתים של משפחות אמידות שמאוד אהבו אותה ועזרו לה בחיי יום יום.

לימים נולד לה בן שנקרא על שם ארץ ישראל ושמו ישראל. סבתא אהבה מאוד את ארץ ישראל ואת היהדות. בכל שבת הייתה הולכת לבית הכנסת "שכונת אחים" , בית הכנסת עדיין קיים ברחוב הרב גורן 7 בהרצליה, שם נהגה להתפלל.

שכונת אחים נקראה כך מאחר והיו גרים בה מספר אחים ומשפחות שעלו מתימן יחד. ביחד, הם רכשו את המגרש בעזרתו של דוידוביץ'. דוידויץ' היה מנהל בנק שאצלו סבתא נעמי עבדה בתור כובסת ולכן, הוא עזר לסבתא ברכישת המגרש, שחולק למספר משפחות ובית הכנסת.

סבתא הייתה משמעותית בחיינו ובחיי הקהילה. היא הורישה לנו אהבת ארץ ישראל, אהבת הזולת ונתינה. אני זוכרת בתור ילדה, שהיו נוהגות להיפגש מספר חברות בבית של סבתא נעמי או של אחת מהן ושם הן היו מספרות חוויות. לפעמים בוכות, לפעמים צוחקות וכמובן היו הולכות לשיעורי תורה.

הדת היהודית והמסורת היו חשובים לסבתא נעמי והיא דאגה להנחיל בנו את ערכים אלו.

אני זוכרת שלפני החתונה שלי ערכנו טקס שנקרא "חינה". לאחר מנהג ם סיום הטבילה במקווה, מקיימים את הטקס הבא שהוא טקס החינה. טקס החִינה מהווה באופן סמלי את המעבר מחיים כבודדים לחיי זוגיות. בטקס מורחים חומר משחה בצבע אדום-כתום, מצמח שנקרא "חִנָה",  מורחים זאת על כפות הידיים של החתן והכלה וגם של כל משתתפי הטקס, למזל וברכה. סבתא נעמי דאגה לארגון והפקה של הטקס. בעבר, נהגו בני העדה התימנית, לחגוג את חגיגות החינה במשך שבוע שלם שלפני החתונה. כיום, נהוג גם לערוך את טקס החינה בערב אחד, באירוע חגיגי. בטקס סבתא נעמי שרה שיר פרידה מממני, הכלה, שיר שמאוד ריגש אותי ומרגש אותי להיזכר בו עד היום.

סבתא נהגה גם לשחק עם הנכדים במשחקים כמו חמש אבנים או פורפרה עם חוט וגומי. לסבתא היה שתי סיכות לראש שנועדו לכיסוי ראש. לכל מקום הלכה עם הסיכות ולכן שמרנו על הסיכות טוב מאוד.

בשנת 1998 בחודש מרץ נפטרה סבתא נעמי בשיבה טובה, כשכל נכדיה מסביבה.

יהי זיכרה מבורך לעד!

הזוית האישית

איה קרואני: אני חוויתי להכיר את הסיפור של סבתא שלי וממש נהניתי לבלות איתה יותר. למדתי על סבתא נעמי שהייתה יתומה בתימן והתמודדה עם החיים למרות כול הקשיים, אהבה את ארץ ישראל, הייתה טובת לב, אהבה את הזולת והייתה אחראית והכי חשוב אהבה את משפחתה ללא גבול.

ירשנו ממנה רק דברים טובים.

מילון

חינה
חִינָה (או: חִנֵּה, חֶנָה) היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובהודו לפני החתונה, כטקס מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. הטקס אומץ גם על ידי חלק מיהודי עדות המזרח. בטקס מורחים חומר אדום-כתום, המופק מעלי הכופר הלבן (Lawsonia inermis)בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע וכסימן למזל טוב. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בטקס סבתא נעמי שרה שיר פרידה מממני, הכלה, שיר שמאוד ריגש אותי ומרגש אותי להיזכר בו עד היום.“

הקשר הרב דורי