מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא דבורה ציפורה, על שם שני סבתותיי שנספו בשואה. נולדתי ב13.04.49 כבת בכורה להורי ויש לי אח אחד.

הורי עלו לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה ואני נולדתי בארץ ,שנה לאחר קום המדינה.

מילדותי זכורים לי משחקי ילדות כמו קלאס ,חמש אבנים ,מחבואים ,תופסת וקפיצה על חבל.

כמו כן זכורות לי ארוחות שישי שאבא היה מקדש ואכלנו מאכלים חגיגיים. נהגנו לאכול בביתנו כרוב ממולא, חמין, צלי בקר,  מרק ירקות וקציצות.  גם בחגי ישראל התכנסנו  כל המשפחה המורחבת, ונהנינו ממטעמי החג. המאכל שהכי אהבתי הוא בלינצ'ס. אהבתי את חג הפורים במיוחד כי בחג זה נהגנו להתאסף לתהלוכת תחפושות ביחד.

בגן הילדים זכורה לי הגננת רחל שהייתה נחמדה מאוד ונדיבה. היא נהגה לספר לנו סיפורים מיוחדים ולשחק איתנו.  בבית הספר היסודי עברנו לטבעון, ובכיתה א' הכל היה חדש ומרגש.

אני זוכרת שכשהייתי בכתה ב' היה מבצע סיני בשנת 1956. מלחמת סיני הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, הממלכה המאוחדת וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה פלש צה"ל לחצי האי סיני וכבש אותו, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות, ופגע בצבא המצרי. ויקיפדיה

כנערה נהגתי ללבוש חצאית קצרה שערי היה מנופח ונעלתי נעלי שפיץ. אהבתי הראשונה בגיל ההתבגרות הייתה השכן שלי, ובנוסף בנעורי נהגתי להיפגש עם חברות ולאכול יחדיו צהרים.

אהבה – בליל יום העצמאות שנת 1966 הייתי בקריית השמחה באצטדיון בטבעון, שם הכרתי את בן זוגי. זה היה  במגרש האירועים, שם חגגו את יום העצמאות. יצאתי עם שתי חברות לבלות ושם ראיתי את הבחור לראשונה, חשבתי שקוראים לו צביקה, ואחת מהחברות אמרה שהיא שמעה את החבר שלו, קורא לו "ברוך", חשבתי לעצמי, שאם אתן קריאה בשמו, הוא יסתובב ולפחות אדע את שמו האמיתי, וכך היה, הוא כמובן לא הבין מי קורא לו, מפני שלא הכיר אותי ואת חברותי. לאחר תקופה יצאתי עם חברה אחרת לקולנוע ושם הוא היה, ומסתבר שהכיר אותה ואת החבר שלה, אני עמדתי ורעדתי מהתרגשות, כי הוא הושיט את ידו והציג את עצמו, והתפתחה ביננו שיחה כשכולי מסמיקה. הרגשתי מיד שאיתו ארצה להתחתן. אפילו אמרתי לחברה שלי שפגשתי את בעלי לעתיד. היא צחקה ואמרה שאלה שטויות כי אנחנו רק בנות שבע עשרה, שנה אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים ובסיום השנה התחתנו. באותה תקופה נערות התחתנו בגיל צעיר מאוד. היינו חברים מעל שנה והחלטנו להתחתן. הייתי הבת השלישית במחזור שהתחתנה.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים והישוב טבעון ספג אבדות קשות שהשפיעו שנים על חיי התושבים. אני זוכרת שהייתה אווירה של דאגה ואי וודאות שכן לא היו פלאפונים, ולא ידענו מה קורה עם החיילים.

נולדו לנו שלושה ילדים, את שני ילדי הילדים הגדולים גידלתי לבד, כי בעלי היה איש צבא קבע, ונעדר שעות רבות מהבית. יש לנו משפחה לתפארת והיום אני סבתא לנכדים שגורמים לי שמחה בלב.

כיום אני פנסיונרית, מעבירה את הזמן בטיסות לחו"ל ובהנאה גדולה מבלה עם נכדיי המקסימים.

הזוית האישית

סבתא דבורה :נהנתי מאוד לעשות את העבודה, אני חושבת שזוהי תוכנית חשובה ומעצימה.

יהונתן: היה כיף לשמוע את סבתא מספרת את סיפור חייה, ומשתפת בחוויותיה.