מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבית חולים הישן בחדרה ביום ט חשוון, 8 למאי בשנת 1951. אמי, סבתא שולמית, הייתה עולה חדשה מתימן שהכירה את בעלה ( סבא שלמה ) בבנימינה  גם הוא עולה מתימן.

סבתא שולמית

סבא שלמה

אמא ואבא התחתנו כשאמא הייתה בת 14 ואבא היה בן 18. נישואים שהיו אסורים מבחינת גילה הצעיר של הכלה. כשאמא הייתה בת 15 נולדתי, הבת הבכורה, ואז תוך שלוש שנים נולדו לי עודשני אחים. לימים נולדו לי עוד ארבעה אחים ביחד היינו שבעה ילדים.

הייתי בגן הילדים בבנימינה. הסייעת בגן הייתה השכנה שלנו .עליתי לכיתה א' בבית ספר "הנדיב", עוד בזמן שלא היה לו מבנה קבע. למדנו בכל מיני חדרים ברחבי בנימינה עד שבנו את בניין בית הספר. הייתה לנו משמרת בוקר ומשמרת צהרים של לימודים. בכיתה ג' כבר היינו במבנה החדש, אני זוכרת לטובה את המורים שראו בעבודה שלהם שליחות ללמד את ילדי העולים, לתת להם השכלה כדי שיתפתחו ויהיו משכילים. את הבוקר בבית הספר פתחנו בהתכנסות של כל הכיתות ברחבה המרכזית של בית הספר. התחלנו בספורט יומי, קראנו שיר של יום, וכל ההודעות שהיו צריכים להודיע לתלמידים היו נאמרות במעמד הזה. בסוף היינו שרים בגאווה גדולה את המנון בית הספר שאותו חיבר מנהל בית הספר. ולאחר מכן אני מאמין והתקווה ואז כל כיתה נכנסה בצורה מסודרת לכיתה שלה. השתתפתי במקהלת בית הספר ויצאנו מספר פעמים לכנס מקהלות של כל בתי הספר באיזור. היו כל מיני תחרויות וזכינו מספר פעמים. זו הייתה חוויה שמלוווה אותי עד היום.

פעמיים בשבוע ובשבת הלכנו לבני עקיבא ושם שיחקנו במשחקי חברה, דיברו איתנו שם ציונות ובשבת למדנו על פרשת השבוע. כשהיינו בבני עקיבא היינו יוצאים לסיורים משותפים, מתנדבים ביישוב. בבית הספר למדנו עד כיתה ח' ומשם עברתי לבית הספר "אלישבע" בפרדס חנה עד כיתה יא'. היות ובי"ס "אלישבע" היה בזמנו בי"ס תלת שנתי ולכן נאלצתי ללמוד כיתה יב' בגבעת וושינגטון. הנהלת בי"ס "אלישבע" ליוותה את כל קבוצת הבנות שהשלימו את כיתת יב'. בעידודם לאחר כיתה יב' המשכנו למכללה לתזונה בירושלים, כהמשך למגמת כלכלת הבית שלמדנו ב"אלישבע" וסיימנו שם בהצלחה רבה.

את סבא הכירה לי חברה לכיתה. הוא היה בעצם אחיה. זה היה כנראה זיווג משמים. באוגוסט נחגוג ארבעים ושמונה שנות נישואים.

סבתא מרים וסבא אברהם

במלחמת יום כיפור הייתי עם תינוק בין חודשיים כשסבא גויס למלחמה. כשישה חודשים סבא היה במלחמה ואני עם התינוק במקלט של סבתא. החשש היה גדול ואי הידיעה של מצב הלוחמים הקרובים אליך היה מפחיד ומלחיץ מאוד. בפרט שכל פעם נפוצו ידיעות ושמועות על אנשים שנהרגו שאתה מכיר היטב. היתה תקופה קשה מאוד.

במשך הזמן נולדו עוד שני בנים ובת. לימדתי בבי"ס "הנדיב",  ביה"ס הדתי בו למדתי, עבדתי ובו למדו גם ילדי.בבי"ס זה עבדתי כשלושים ושלוש שנים שבהם מאוד נהנתי ללמד ולהיות מורה מיטולוגית של הרבה ילדים מבנימינה. בסיום עבודתי ערכו לי בבית הספר מסיבת סיום מיוחדת במינה. כל בית הספר התגייס למסיבה. חיברו שיר מיוחד לכבודי וביום המסיבה כל תלמידי ביה"ס עמדו ושרו אותו ועל המסך הופיעו המילים. הזמינו כיבוד, זומנו כל המנהלים שניהלו את ביה"ס ובוגרים של ביה"ס. המשפחה שלי נטלה חלק נכבד בתכנון וביצוע. מיותר לציין את ההתרגשות שלי ואת ההבנה שכנראה הייתי מורה משמעותית במקום.

מאוד מתאים כאן השיר: "כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי" וכאן בניתי את חיי. ברוך השם, אני מודה לו כל יום על החיים שהעניק לי ועל המשפחה הנפלאה שלי.

משפחת כתריאל

הזוית האישית

גפן: שמחתי מאוד להיפגש עם סבתא. למדתי ממנה הרבה. גיליתי הרבה דברים עליה ועל המשפחה שלה. אני מרגישה שהתחברנו מאוד אחת לשנייה.